אלרגיה בצנתור לב

רגישות (אלרגיה) לחומרי ניגוד בצנתור

בצנתור לב, משתמשים בחומר ניגודי שמכיל יוד, ואנחנו, הרופאים, תמיד שואלים האם המטופל יודע על רגישות או חווה תגובה לחומר ניגודי בעבר. מהי בעצם התגובה לחומר ניגודי ולמה אנחנו מוטרדים ממנה?

בסך הכל, תגובות לחומר ניגודי מתרחשות בשכיחות של פחות מ-1% מהצנתורים,

ובשכיחות גבוהה יותר בקרב אנשים עם אלרגיות אחרות, או סיפור עבר של תגובה לתכשיר שמכיל יוד.

התגובות השכיחות ביותר (למעלה מ-3/4 מכלל התגובות) הן תגובות אלרגיות קלות – פריחה עורית מצומצמת, גרד, גרד בגרון ונפיחות סביב הפה ועיניים. לפעמים, הסימפטומים כל כך קלים שלא מצריכים טיפול. למרות זאת, חשוב מאוד לציין תגובה לחומר ניגודי מכיוון שזה גורם סיכון לתגובה אלרגית חוזרת (בחשיפה עתידית) שעלולה להיות יותר משמעותית.

תגובות יותר משמעותיות (ומסוכנות) יכולות להתבטא בנפיחות מפושטת בעור הפנים, צרידות, קשיי נשימה ומחנק, שמתפתחים בשל בצקת של קנה הנשימה. במקרים קיצוניים התגובה יכולה להגיע עד לכדי שוק אנפילקטי, שמתבטא בנשימה ספסטית, כמו בהתקף אסתמה וירידה קיצונית של לחץ דם. תגובה שכזו מחייבת טיפול דחוף, מתן תרופות תוך-ורידי תמיכה בנשימה ע”י מתן חמצן. טיפול בשוק אנאפילקטי בדרך כלל מתבצע במחלקת לטיפול נמרץ.

ביטויים יותר מאוחרים של רגישות ליוד יכולים להיות קשורים במערכת העיכול, כמו בחילה, הקאה ושלשול.

מטופל שסבל מתגובה אלרגית בעבר, האם הוא יכול לבצע צנתור לב?

התשובה היא בהחלט כן, כמובן, אם קיימת התוויה לצנתור. מטופלים שחוו תגובה אלרגית לחומרי הניגוד בעבר, צריכים לקבל טיפול מקדים לצמצום תגובה חוזרת אפשרית – טיפול “הכנה” ליוד. חשוב להיוועץ ברופא המומחה מבעוד מועד, ולהציג בפניו את ההיסטוריה הרפואית, על מנת להתאים טיפול מונע רלוונטי. כל מטופל שמוזמן לצנתור יקבל הנחיות כתובות בנוגע לטיפול “הכנה” ליוד במידת הצורך.

בנוסף, עוד כמה עובדות על רגישות יתר – תגובה אלרגית לחומר ניגודי בצנתור:

1. התגובה אינה ליוד בעצמו, אלא למולקולה של החומר הניגודי, שמכילה בין השאר גם יוני יוד.
2. התגובה האלרגית יכולה להיות מיידית, להופיע זמן קצר (דקות) לאחר החשיפה, או להופיע שעות עד ימים לאחר הזרקת חומר ניגודי.
3. תגובות מיידיות ניתן לסווג לפי חומרתן: קלות, בינוניות, קשות. תגובה אלרגית קשה לחומר ניגודי – הינה תופעה נדירה מאוד, עם שכיחות של 0.03% עד 0.04%, כלומר, תתרחש אצל 3 או 4 מטופלים מתוך 10,000 צנתורים. חומר ניגודי מסוגnonionic , שנמצא בשימוש ברוב חדרי הצנתורים, נחשב כבטוח ביותר.
4. מרבית הסימפטומים של האלרגיה הם עוריים: גרד, תפרחת, נפיחות – או נשימתיים: קשיי נשימה, נזלת, שיעול. בשכיחות נמוכה יותר מופיעים כאבי חזה, כאבי ראש, סחרחורות, כאבי בטן, בחילה והקאה. תופעות נדירות הן בלבול ושינוי מצב ההכרה, מחנק וירידת לחץ דם.

רגישות לחומר המאלחש בצנתור

צנתור קורונרי הוא פעולה “פולשנית”, במהלכה מוחדרים הצנתרים לעורקי היד ו/או המפשעות של המטופל, על מנת להגיע לעורקי הלב במטרה לטפל בחסימה כלילית. דקירת העורק כרוכה בכאב וכדי להקל על המטופל ולמנוע סבלו, מצנתר משתמש באלחוש מקומי – בהזרקת תרופה שמנטרלת את תחושת הכאב.

בדרך כלל נעשה שימוש בלידוקאין, התרופה שרבים מכירים מביקורים וטיפולים של רופא שיניים.

לעיתים, מטופלים ותיקים מדווחים על רגישות לתרופת אלחוש ישנה בשם נובוקאין (פרוקאין). בין התסמינים המדווחים: התכווצויות שרירים ועד כדי פרכוס, סחרחורת, אי שקט, גרד במקום הזרקה, ובמקרים נדירים מאוד ירידת לחץ דם.

מחקרים רבים מלמדים שאלרגיה אמיתית לחומרים אלה הינה נדירה ביותר. רגישות אמיתית לנובוקאין מוערכת בשכיחות של אחת מכל 500,000 הזרקות. לרוב, מטופלים מדווחים על התגובה שהיא תוצאה מהשפעה טוקסית של התרופה.

בצנתורים, משתמשים במינון נמוך של התרופות, כך שסבירות לחוות תגובה משמעותית נמוכה מאוד.

אם כן, האם ניתן לבצע צנתור בחולה עם אלרגיה לנובוקאין? האם הוא יכול לקבל אלחוש או שנידון לסבול כאבים מהחדרת הצנתר לעורק?

כמובן שניתן לבצע צנתור אם קיימת התוויה לכך, והמטופל לא יצטרך לחוות כאבים. ברוב המקרים, אם מדובר בתגובה קלה לנובוקאין בעבר – ניתן עדיין להשתמש בלידוקאין במינון שמקובל לאלחוש מקומי, עם כיסוי תרופתי נגד אלרגיה. אם מדובר בתגובה יותר משמעותית לנובוקאין, ניתן לבצע אלחוש באמצעות תכשיר אחר שמשולב עם אפינפרין.

בכל מקרה, חשוב מאוד ליידע את הרופא על כל תגובה או אלרגיה שידועה למטופל.