היצרות מוצא אגן הכליה - Ureteropelvic Junction Obstruction

מהי היצרות מוצא אגן הכליה?

תפקיד הכליות בגוף האדם הוא לסנן פסולת, מלחים ועודף נוזלים מן הדם. הדם הנקי חוזר בחזרה אל הגוף, ואילו תוצר הכליות, השתן (urine), מתנקז אל אזור שנקרא אגן הכליה (renal pelvis) ומשם זורם דרך פתח דמוי-משפך אל צינורית (הנקראת שופכן או ureter בלועזית) שמוליכה את השתן אל שלפוחית השתן ומשם אל מחוץ לגוף דרך השופכה. הצומת שבין אגן הכליה והשופכן הוא המקום בו מתרחשת לעתים היצרות או חסימה הפוגעת בזרימת השתן מהכליה אל שלפוחית השתן. עקב כך זורם השתן בכיוון הפוך, בחזרה אל הכליה וגורם להתנפחותה והרחבתה. במידה והבעיה לא מטופלת בהקדם והחסימה מתמשכת, נוצרת עלייה בלחץ הפנימי בתוך הכליה עקב הצטברות השתן בתוכה, מצב שעלול לגרום לזיהומים, לדלקות ולפגיעה חמורה בתפקוד הכליה, ובהמשך אף להפסקת תפקודה.

כיצד נוצרת היצרות במוצא אגן הכליה?

רוב החסימות באזור זה הינן מולדות. כלומר הבעיה נוצרת בזמן התפתחות העובר ברחם אמו והיא קיימת בעת לידתו. לא ידוע כיצד למנוע את החסימה אך ידוע שהיא קורית בזמן התפתחות הכליות בגוף העובר ונגרמת כתוצאה מהיצרות של המעבר שבין אגן הכליה לשופכן. אצל ילדים גדולים יותר עלולה להיווצר חסימה גם כאשר כלי דם נמצא במיקום אנטומי לא תקין, תוך שהוא עובר מעל השופכן ולוחץ עליו מבחוץ.

כיצד מאבחנים היצרות במוצא אגן הכליה?

כיום ניתן לאבחן את רוב החסימות באזור זה במהלך בדיקת אולטראסאונד בסקירה בזמן ההריון. כשיש חסימה והשתן אינו מתנקז אל מחוץ לכליה אלא מצטבר באגן הכליה, נוצרת הרחבה של אגן הכליה אשר ניתן לראותה בקלות בעת בדיקת האולטראסאונד. לפיכך, ניתן לאבחן די בקלות את הבעיה עוד במהלך ההריון ולנבא את קיום החסימה עוד לפני שהתינוק נולד. לאחר גילוי הבעיה יתבצע מעקב אחר מצב העובר לאורך כל ההריון, כולל מעקב אחר כמות מי השפיר שמשקפת את תפוקת השתן ותפקוד הכליות של העובר.

לאחר הולדת התינוק יש מספר סימנים המעידים על קיום חסימה בצומת אגן הכליה והשופכן: קיומה של מסה באיזור הבטן, דלקת במערכת השתן המלווהבחום. ילדים גדולים יותר יחושו כאבים בצד הגוף או במעלה הבטן, במיוחד לאחר שתיה, מלווים לעתים בבחילה והקאות. ניתן לראות נוכחות של אבני כליה, שתן דמי, ואף בעיות בגדילה והתפתחות של התינוק. ישנם מקרים בהם החסימה גורמת לכאב אף ללא נוכחות של דלקת.

על מנת לאבחן באופן מדויק אם אכן קיימת חסימה במוצא אגן הכליה, ולקבוע את מידת חומרתה, יתבצע אולטראסאונד חוזר לפני שחרור התינוק לביתו או כשבוע או שבועיים לאחר לידתו. בנוסף יבוצעו גם בדיקות דם על מנת לבדוק את תפקוד הכליות, ולעתים אף בדיקת מיפוי כליה ששמה MAG-3 במידה והרופא יחליט כי התמונה שהתקבלה בבדיקות האחרות מצדיקה זאת.

מדוע יש מקרים בהם חיוני לנתח?

במקרים בהם מתגלית בבדיקת האולטראסאונד בזמן ההריון הרחבה קלה עד בינונית של אגן הכליה של העובר, כנראה שהסיבה היא עיכוב בהתפתחות מערכת הניקוז של הכליה, מצב שחולף לרוב (מעל ל-80%) בין שנה לשנתיים לאחר הלידה ואין צורך בטיפול כלשהו אלא במעקב בלבד.

אולם במקרים בהם מתגלה הרחבה גדולה יותר של אגן הכליה של העובר כנראה שקיימת סיבה אנטומית-מבנית לבעיה זו. במידה והרחבה זו של אגן הכליה אינה פוגעת בתפקוד הכליה או בניקוז השתן ממנה יתבצע מעקב באמצעות בדיקות אולטראסאונד תקופתיות ולעתים רחוקות יותר אף מיפוי כליה.

אך במצב בו נמצא כי תפקוד הכליה נפגם צריך לנתח ולהסיר את החסימה על מנת למנוע פגיעה בתפקוד הכליה.

כיצד מבוצע הניתוח?

ההליך הניתוחי לטיפול בחסימה של מוצא אגן הכליה נקרא פיאלופלסטי (pyeloplasty) והוא מבוצע בהרדמה כללית על ידי רופאים אורולוגים לילדים שמתמחים בניתוחים אלו. מטרת הניתוח היא למנוע המשך הידרדרות בתפקוד הכליה ולהביא למצב בו השתן זורם באופן תקין וללא כל הפרעה מן הכליה דרך השופכן אל שלפוחית השתן. הניתוח אורך בין שעתיים לשלוש שעות . במהלך הניתוח האזור שבו קיימת היצרות או חסימה בשופכן נכרת והחלק התקין שלו מחובר מחדש אל הכליה. ניתן לבצע את הניתוח במספר שיטות: ניתוח פתוח, או ניתוח באמצעות רובוט. המנתח ישוחח אתכם על השיטה הניתוחית המתאימה ביותר לטיפול בחסימה שקיימת אצל ילדכם. בגמר הניתוח מוכנסות צינוריות ניקוז לאזור המנותח על מנת לאפשר לשתן לזרום תוך עקיפת אזור הניתוח על מנת לאפשר לו להחלים. סיכויי ההצלחה של הניתוח הם 95-97% והסיבוכים הם נדירים.