אפילפסיה: מדריך מקיף על תסמינים, אבחון, סוגי התקפים ודרכי טיפול

אפילפסיה, המוכרת גם ככפיון או "מחלת הנפילה", היא מחלה נוירולוגית כרונית המשפיעה על מערכת העצבים המרכזית. היא מתרחשת כאשר תאי עצב במוח מייצרים פעילות חשמלית עודפת ולא מבוקרת, דבר המוביל להתקפים (seizures). ההתקפים יכולים להתבטא בפרכוסים, שינויים בהתנהגות, בתחושות, ולעיתים באובדן הכרה.

תוכן עניינים:

• מה זה אפילפסיה?
• אפילפסיה תסמינים
• סוגי אפילפסיה - סיווג התקפים
• מה גורם לאפילפסיה?
• אבחון אפילפסיה
• אפילפסיה לפי גיל ומצב חיים
• אפילפסיה בשינה
• טיפול באפילפסיה
• סיכונים, פרוגנוזה ותוחלת חיים
• מה עושים בזמן התקף אפילפסיה?
• חיים עם אפילפסיה
• מתי לפנות לרופא מומחה לאפילפסיה?
• תמיכה, זכויות ומשאבים
• שאלות ותשובות נפוצות על אפילפסיה

מה זה אפילפסיה?

אפילפסיה (Epilepsy באנגלית או "כפיון" בעברית) היא מחלה נוירולוגית כרונית אשר פוגעת בכ-1% מהאוכלוסייה. לפי ההערכות, במדינת ישראל חיים בין 85 ל-100 אלף חולי אפילפסיה. המחלה שכיחה יותר בקרב תינוקות וילדים צעירים ובקרב מבוגרים מגיל 60 ומעלה, כאשר השכיחות הנמוכה ביותר היא בגילאי הבגרות הצעירה.

אפילפסיה נגרמת משיבוש בפעילות החשמלית במוח, וספציפית בהולכה של תאי עצב (נוירונים) במערכת העצבים המרכזית. מערכת העצבים מכילה נוירונים מעוררים, שמוליכים אותות חשמליים, ונוירונים מעכבים, שמאזנים את הפעילות. כאשר המאזן בין פעילות התאים הללו מופר, התוצאה היא יתר פעילות חשמלית שמתבטאת בהתקף אפילפטי.

הביטוי האופייני של ההתקפים האפילפטיים הוא פרכוסים (Seizures) המתרחשים בעקבות אותה פעילות חשמלית עודפת.

מה ההבדל בין אפילפסיה לבין התקף פרכוס חד-פעמי?

פרכוס חד-פעמי הוא אירוע נקודתי וחולף שעשוי להיגרם ממגוון רחב של גורמים, לרבות הפרעות מטבוליות (תנודות חדות ברמות הסוכר והאלקטרוליטים בדם), הפרעות קצב לב, חום גבוה, פגיעות ראש, שימוש בסמים או אלכוהול, ועוד.

הופעת פרכוס חד-פעמי אינה בהכרח מעידה על אפילפסיה. אפילפסיה מאובחנת כאשר מתרחשים שני התקפים ללא טריגר הפיך ברור (unprovoked) או יותר במרווח של מעל 24 שעות ביניהם, או כאשר קיים סיכון גבוה להישנות התקפים לאחר התקף בודד. מטופלי אפילפסיה נוטים לחוות התקפים חוזרים ונשנים.

כיצד נוצר מוקד אפילפטי במוח?

מוקד אפילפטי (Epileptogenic Focus) הוא אזור מוגדר ברקמת המוח שבו מתרחש כשל במערכת החשמלית של מקבץ תאי עצב. המוקד האפילפטי עלול להיווצר ממגוון גורמים:

• גורמים מבניים - נזק ישיר לרקמת המוח כתוצאה מטראומות ראש, שבץ מוחי, גידולים, דלקות זיהומיות (דוגמת דלקת קרום המוח )או פגמים מבניים מולדים.

• גורמים גנטיים - מוטציות גנטיות המשפיעות על תעלות יונים (ion channels) בקרומי תאי העצב, הגורמות לרגישות יתר של הנוירונים המעוררים ו/או פגיעה בפעילות הנוירונים המעכבים.

• גורמים נוספים - הפרעות מטבוליות, הפרעות התפתחותיות, או גורמים לא ידועים (אפילפסיה אידיופתית)

---

אפילפסיה תסמינים

התסמינים משתנים בהתאם לאזור במוח שבו מתחיל ההתקף, ולכן אינם זהים אצל כל אדם. התסמינים האפשריים כוללים:

• אובדן הכרה או פגיעה במודעות.
• תנועות בלתי רצוניות של יד, רגל או כל הגוף.
• מבט מקובע או הפסקה פתאומית של הפעילות למשך מספר שניות.
• תחושות חריגות כגון נימול, ריח או טעם שאינם קיימים, הבזקי אור או סחרחורת.
• קושי זמני בדיבור או בהבנת השפה.
• בלבול, עייפות או ישנוניות לאחר ההתקף.
• לעיתים מופיעה לפני ההתקף “הילה” (Aura), שהיא למעשה התקף מוקדי שבו האדם עדיין בהכרה. ההילה יכולה להתבטא בתחושת פחד פתאומית, תחושת “דה־ז’ה־וו”, אי־נוחות בבטן, ריח או טעם מוזרים או תחושות אחרות, והיא עשויה להוות סימן מקדים להתקף שיגיע אח"כ.

סוגי אפילפסיה - סיווג התקפים

הביטוי הקליני של התקפים אפילפטיים משתנה בהתאם לסוג ההתקף ולמיקום המוקד האפילפטי במוח. לפי הסיווג העדכני של הליגה הבינלאומית נגד אפילפסיה (ILAE), התקפים מחולקים לשלוש קטגוריות עיקריות: התקפים מוקדיים (Focal Seizures), התקפים כלליים (Generalized Seizures) והתקפים בעלי התחלה לא ידועה.

סוגי התקפים עיקריים:

• התקפים כלליים טוניים-קלוניים (Generalized Tonic-Clonic) - הסוג השכיח והמוכר ביותר, המתאפיין באיבוד הכרה פתאומי, נוקשות שרירים (שלב טוני), ולאחר מכן רעידות ועוויתות בלתי רצוניות של הגפיים והפנים (שלב קלוני). עשויים להופיע גם ריור , נשיכת לשון ואובדן שליטה על סוגרים.

• התקפי אבסנס (Absence Seizures) -מתבטאים בניתוק קצר (בדרך כלל 5-10 שניות) שבו האדם בוהה בחלל עם מבט מזוגג ואינו מגיב לסביבתו. לעיתים מלווים במצמוצי עיניים מהירים. ההתקף מסתיים באופן פתאומי עם חזרה לפעילות רגילה ללא בלבול.

• התקפים מוקדיים (Focal Seizures) - מתחילים באזור מוגדר במוח ועשויים להישאר מוקדיים או להתפשט. הביטויים משתנים בהתאם לאזור המוח המעורב:

• התקפים מוקדיים עם הכרה שמורה - המטופל ער אך עשוי לחוות תחושות חריגות, תנועות לא רצוניות של גפה אחת, או שינויים חושיים

• התקפים מוקדיים עם פגיעה בהכרה - המטופל מנותק מהסביבה ועשוי לבצע תנועות אוטומטיות חוזרות (automatisms) כמו בליעה, ליקוק שפתיים, שפשוף ידיים, או מישוש בגדים

• התקפים אטוניים (Atonic Seizures) - אובדן פתאומי של טונוס השרירים, הגורם לנפילה או להפלת חפצים.

• התקפים מיוקלוניים (Myoclonic Seizures) - טלטולים או קפיצות קצרות ופתאומיות של השרירים.

מה עשוי לעורר התקף אפילפטי?

התקפי אפילפסיה נוטים להופיע באופן ספונטני, אך אצל חלק מהמטופלים ישנם גורמים מעוררים (טריגרים) מזוהים, כגון: מחסור בשינה, סטרס, צריכת אלכוהול, תנודות בטיפול התרופתי, חום, הבזקי אור , שינויים הורמונליים (כמו וסת אצל נשים), ותנודות מטבוליות. זיהוי טריגרים אישיים חשוב למניעת התקפים.

מה מרגישים לפני התקף אפילפסיה?

חלק מהמטופלים (לא כולם) חווים אאורה (Aura) - תחושה מקדימה המעידה על התחלת התקף. האאורה היא למעשה התקף מוקדי פשוט, והיא עשויה לכלול: תחושת "פרפרים בבטן" או אי-נוחות ברום הבטן, סחרחורות, פחד או חרדה פתאומיים, דז'ה-וו (תחושת היכרות), עיוותים בתפיסה החושית (ריחות או טעמים מוזרים, צלילים חריגים), או תופעות ויזואליות (הילת אור, הבזקים, עיוותים בשדה הראייה). זיהוי האאורה עשוי לאפשר למטופל להתכונן להתקף או למצוא מקום בטוח.

מה קורה אחרי התקף אפילפסיה?

לאחר התקף אפילפטי, במיוחד התקף כללי טוני-קלוני, המטופל עובר לשלב פוסט-איקטלי (Post-ictal State) שבו המוח מתאושש מהפעילות החשמלית החריגה. שלב זה עשוי לכלול: בלבול ודיסאוריינטציה (במקום, זמן, או אנשים), עייפות קיצונית ורצון לישון, כאבי ראש וכאבי שרירים, חולשה (לעיתים של צד אחד ) קושי בדיבור ואי-שקט או עצבנות.

משך השלב הפוסט-איקטלי משתנה ממטופל למטופל ובהתאם לסוג ההתקף - מדקות בודדות ועד מספר שעות. ברוב המקרים, המטופל לא יזכור את מה שהתרחש במהלך ההתקף עצמו .

פרכוס אפילפטי לעומת פרכוס לא אפילפטי

פרכוס אפילפטי נובע מפעילות חשמלית חריגה במוח. התקף לא אפילפטי יכול להיראות דומה - למשל נפילה, רעד או חוסר תגובה - אך בזמן האירוע לא נרשמת הפעילות החשמלית האופיינית להתקף אפילפטי.

האירועים האלה אינם הצגה ואינם נעשים מתוך בחירה. במקרים רבים הם קשורים להפרעה נוירולוגית תפקודית, ולעיתים מופיעים על רקע עומס או מצוקה נפשית.

המראה החיצוני לבדו לא תמיד מאפשר להבדיל בין המצבים. כאשר הסיפור אינו ברור, אפשר להשתמש בניטור וידאו EEG, שמצלם את האירוע ובאותו זמן רושם את הפעילות החשמלית במוח.

יש מטופלים שחווים את שני סוגי ההתקפים. מסיבה זו, אבחנה או שינוי בטיפול התרופתי צריכים להיעשות לאחר בירור אצל נוירולוג, ולעיתים כחלק מהערכה של צוות רב-תחומי.

---

מה גורם לאפילפסיה?

אפילפסיה יכולה לנבוע מגורמים גנטיים, טראומת ראש, פגיעות ומחלות מוחיות, זיהומים, מומים מולדים וסיבוכי היריון ולידה.

גורמים גנטיים

האם אפילפסיה היא תורשתית? מוטציות גנטיות תורשתיות ומולדות יכולות להשפיע על יכולת ההולכה החשמלית של תאי העצב. כאשר כמה מבני המשפחה סובלים מאפילפסיה, גובר הסיכוי לכך שקיים רקע גנטי.

חבלות ראש ופגיעות מוחיות

פגיעות טראומה כתוצאה מתאונות, פציעות ונפילות עלולות להוביל לנזקים מכניים ישירים לרקמת המוח ולהיווצרות של מוקד אפילפטי פעיל.

שבץ, גידולים ומחלות מוחיות

גורמי סיכון שכיחים במיוחד בקרב אוכלוסייה מבוגרת יחסית. הפגיעה המוחית עלולה להיגרם כתוצאה מחסימת כלי דם ודימומים מוחיים, גידולים שפירים או ממאירים ומחלות ניווניות של המוח כגון דמנציה ואלצהיימר.

זיהומים ודלקות

מחלות זיהומיות של המוח על רקע נגיפי, חיידקי או פטרייתי עלולות יכולות לגרום לאפילפסיה. במקרים נדירים, דלקות שאינן ממקור זיהומי יכולות גם כן לעורר את המחלה.

מומים מולדים ופגיעות סביב הלידה

סיבוכי היריון ולידה המלווים בשיבוש באספקת החמצן למוח העובר עלולים לגרום לאפילפסיה. מחלות זיהומיות חריפות כמו מנינגיטיס ואנצפליטיס בקרב עוברים ויילודים עלולות לעורר את ההפרעה.

מתי לא מוצאים גורם ברור?

בעבר, כ-50% מכלל המקרים הוגדרו כאידיופטיים, כלומר ממקור שאינו ידוע. בשנים האחרונות, עם התקדמות הבדיקות הגנטיות, חלק גדל והולך מהמקרים הללו מקבל אבחנה גנטית ספציפית. במקרים שבהם לא נמצא גורם, בדיקות המעבדה וההדמיה יציגו תוצאות תקינות לחלוטין, אך המטופל יחווה תסמינים והתקפים שמעידים על קיומה של ההפרעה.

---

אבחון אפילפסיה

תהליך האבחון מתבצע על ידי רופא נוירולוג מומחה אפילפסיה וכולל שילוב של אנמנזה (סיפור המקרה מפי המטופל) ובדיקות עזר והדמיה, שמטרתן לאתר את מקור ההפרעה ולסווג את סוג האפילפסיה.

מתי צריך לפנות לנוירולוג?

יש לפנות להערכה נוירולוגית החל מהופעת האירוע הראשון. במידה וכבר התקבלה אבחנה של אפילפסיה, יש לגשת להמשך בירור במידה וחלים שינויים בתדירות או באופי הסימפטומים וההתקפים.

כיצד מתבצע אבחון אפילפסיה?

אבחון ההפרעה כרוך בתהליך רב-שלבי, כאשר השלב הראשון כולל תשאול קליני מעמיק של המטופל אודות הרקע הרפואי (האישי והמשפחתי) והסימפטומים הנוכחיים. בשלבים הבאים, יתבצעו בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה נוירולוגיות לפי התוויית הרופא.

תיאור האירוע ועדות של בני משפחה

תיאור האירוע הנחשד כהתקף אפילפטי מהווה כלי אבחני חשוב ממעלה ראשונה. מכיוון שהמטופל עצמו לרוב איננו מודע למה שאירע במהלך ההתקף, הנוירולוג יסתמך על עדויות ראייה של בני משפחה וחברים שנכחו בעת האירוע.

לכל פרט יש חשיבות לאבחון, כולל קצב הנשימה ותנועות הגוף והפנים של המטופל בזמן ההתקף, וכן התופעות שהתרחשו מיד לאחריו בעת ההתאוששות.

אדם יוגדר כחולה אפילפסיה אם הוא חווה שני פרכוסים ללא טריגר חיצוני, כאשר בין התקף להתקף עברה יממה לפחות. לחילופין, אם התרחש התקף פרכוסים אחד , וכאשר קיים סיכון להתרחשות התקף נוסף- למשל, בדיקת ה-EEG העלתה שקיים סיכון משמעותי להתקף שני, או בדיקת הדמייה אשר מדגימה נגע מבני.

בדיקות דימות

בדיקת ההדמיה המרכזית לאבחון היא בדיקת רישום הפעילות החשמלית במוח (EEG). לעיתים הבדיקה תצריך אשפוז קצר בבית החולים. בדיקות דימות נוספות כמו MRI ו-CT מוח ישמשו לסריקת מבנה המוח לצורך איתור מוקד ההפרעה ושלילת תופעות מסוכנות כמו דימומים מוחיים.

בדיקות דם ובירור גורמים נוספים

בדיקות המעבדה חיוניות בעיקר לאבחנה המבדלת, בכדי לשלול גורמים אחרים שיכולים להוביל לסימפטומים. בדיקות העזר מסייעות לאתר זיהומים פעילים, בעיות בתפקודי כבד וכליות ומדדי סוכר ומלח בלתי תקינים, שיכולים לגרום לתסמינים הדומים לתסמיני האפילפסיה אך אינם מעידים על קיומה של ההפרעה.

למה לפעמים קשה לאבחן אפילפסיה?

הקושי המרכזי באבחון אפילפסיה נובע מכך שבמקרים רבים, בדיקות ההדמיה ייצאו תקינות לחלוטין כאשר המטופל מבצע אותם בין ההתקפים. בנוסף, האבחנה המבדלת מצריכה שלילה של מצבים רפואיים דומים כמו הפרעות שינה, עילפון רגעי (סינקופה) והתקפים שאינם אפילפטיים.

---

אפילפסיה לפי גיל ומצב חיים

מהלך ההפרעה משתנה לאורך הזמן. התסמינים, דרכי הטיפול והפרוגנוזה משתנים בין מטופלים בגיל ילדות, בגרות ובגיל השלישי.

אפילפסיה אצל תינוקות

התפרצות המחלה בגיל הינקות מחייבת בירור דחוף בהקדם האפשרי, שכן הדבר מעיד לרוב על מומים מולדים במבנה המוח, פגיעות מהיעדר חמצן סביב הלידה או מחלות גנטיות ומטבוליות.

אפילפסיה בילדים

המחלה שכיחה יחסית בקרב ילדים צעירים, כאשר הסיבה לכך טמונה ככל הנראה בתהליכי ההתפתחות המוחית המואצים שמאפיינים את תקופת הילדות המוקדמת. לעיתים ההפרעה תחלוף בעצמה עד לגיל ההתבגרות, עם השלמת ההבשלה של מערכת העצבים.

ישנם מספר סוגי אפילפסיה בילדים:

• אפילפסיה רולנדית (BECTS): התסמונת השכיחה ביותר בקרב ילדים, הנוטה להתפרץ בין גילאי 3 ל-12 ולחלוף מעצמה עד גיל 16, לרוב ללא טיפול תרופתי. היא מתאפיינת בהתקפים מוקדיים, בעיקר בלילה בזמן השינה, המערבים של שרירי הפנים.
• אפילפסיה של ניתוקים בילדות (Childhood Absence Epilepsy): תסמונת המתחילה לרוב בגילאי 4 עד 10, ומתבטאת בהתקפי ניתוק תדירים שנמשכים שניות ספורות, ללא אובדן הכרה. לרוב מדובר במצב שפיר שיחלוף עד ההגעה לגיל בגרות.
• אפילפסיית נעורים :JMEאפילפסיה מיוקלונית של גיל הנעורים היא תסמונת כרונית הנוטה להתפרץ בגילאי 12 עד 18. המופעים השכיחים הם קפיצות שרירים (מיוקלונוס), בעיקר בידיים ובשעות הבוקר.

אפילפסיה אצל מבוגרים

באוכלוסייה הבוגרת, מרבית מקרי האפילפסיה הם למעשה המשכיות לתסמונות מגיל הינקות והילדות, או כתוצאה מפגיעות פיזיות וזיהומים.

אפילפסיה בגיל השלישי

אפילפסיה בגיל הזהב נובעת כמעט תמיד מפגיעות מבניות נרכשות ברקמת המוח, ובראשם שבץ מוחי, מחלות קרדיווסקולריות, דמנציה, אלצהיימר וגידולים מסוימים. ההתקפים נוטים להיות מוקדיים ורגועים יותר.

אפילפסיה בהיריון

אפילפסיה אצל נשים בהיריון היא מצב רפואי מורכב המצריך מעקב הדוק של נוירולוג בשילוב עם מרפאת היריון בסיכון גבוה. הדגש המרכזי ניתן על התאמת טיפול תרופתי בטוח לאם ולעובר, שיסייע במניעת התקפים שעלולים לגרום למצוקה עוברית.

אפילפסיה רגשית

המונח “אפילפסיה רגשית” אינו מונח רפואי מוכר ואינו אבחנה רשמית. בדרך כלל אנשים המשתמשים בביטוי זה מתכוונים לאחד משני מצבים:

1. התקפים אפילפטיים הכוללים תסמינים רגשיים. בעיקר בהתקפים מוקדיים שמקורם באונה הטמפורלית או באזורים לימביים. במהלך התקף כזה עלולים להופיע פחד פתאומי, חרדה עזה, תחושת אושר, עצב או רגש חריג אחר, לעיתים ללא כל סיבה חיצונית. התחושות הללו הן ביטוי של הפעילות החשמלית במוח ואינן תגובה פסיכולוגית רגילה.

2. אירועים שאינם אפילפטיים (PNES) . קיימים מצבים שבהם אדם חווה אירועים דמויי התקף על רקע גורמים פסיכולוגיים או רגשיים, אך ללא פעילות חשמלית אפילפטית במוח. מצב זה נקרא התקפים לא־אפילפטיים ממקור תפקודי (Psychogenic Nonepileptic Seizures - PNES), והוא שונה מאפילפסיה ודורש אבחון וטיפול מתאימים

אפילפסיה בשינה

התקפים יכולים להתרחש גם בלילה, ולעיתים זהו הזמן היחיד שבו הם מופיעים. כשאיש אינו עד לאירוע, הסימנים הראשונים עשויים להיות בלבול בבוקר, כאבי שרירים, פציעה לא מוסברת או עייפות חריגה.

שלבי שינה מסוימים משפיעים על הפעילות החשמלית במוח ויכולים להקל על הופעת פעילות אפילפטית אצל מי שיש לו נטייה לכך. התקפים חוזרים בלילה גם קוטעים את השינה, ולכן לפעמים הבעיה מורגשת דווקא ביום - בירידה בריכוז, בעייפות או בתפקוד.

מהו התקף אפילפסיה בשינה?

התקף אפילפסיה בשינה מתרחש במהלך השינה או במעבר שבין שינה לערות. הוא יכול להיות מוקדי ולערב רק אזור מסוים בגוף, או כללי ולכלול נוקשות, רעד ופרכוס של הגוף.

יש התקפים קצרים מאוד, שנמשכים שניות ונגמרים לפני שמישהו מספיק להבין מה קרה. אדם עשוי להתעורר בבהלה, להתיישב, להשמיע קול או לבצע תנועה חוזרת - ובבוקר לא לזכור דבר.

איך מזהים פרכוסים מתוך שינה?

בין הסימנים שעשויים לעורר חשד:

• תנועות חוזרות של יד או רגל

• נוקשות פתאומית או קפיצות חוזרות של הגוף

• קול חריג, חרחור או צעקה מתוך שינה

• נשיכת לשון, חבלה או פציעה ללא הסבר

• נפילה מהמיטה

• הרטבה לילית חדשה או חריגה

• יקיצה עם בלבול, כאב ראש או כאבי שרירים

• עייפות ניכרת גם לאחר מספר שעות שינה

סימנים כאלה אינם מוכיחים שמדובר באפילפסיה. הליכה מתוך שינה, סיוטים, קפיצות שרירים והפרעות שינה אחרות עשויים להיראות דומים. כאשר אפשר לצלם את האירוע בלי לסכן את המטופל, הסרטון יכול לעזור לנוירולוג להבין מה התרחש.

אפילפסיה בילדים בשינה

אצל ילדים יש תסמונות שבהן ההתקפים מופיעים בעיקר בלילה. באפילפסיה רולנדית, לדוגמה, ההתקף עשוי לערב את שרירי הפנים, הפה והגרון ולהופיע זמן קצר לאחר ההירדמות או לקראת הבוקר.

הורה עשוי לשים לב ליקיצות חוזרות, ריור, רעד, קול חריג או בלבול שאינו אופייני לילד. כאשר אותו דפוס חוזר, ובמיוחד אם מתווספים עייפות ביום או קושי בריכוז, כדאי לפנות לבירור נוירולוגי.

טיפול באפילפסיה

הטיפול באפילפסיה מתמקד במניעה הסימפטומים ואיזונם, כדי לאפשר תפקוד יומיומי תקין ואיכות חיים טובה ככל הניתן. הטיפולים אינם מרפאים או מעלימים את המחלה.

תרופות לאפילפסיה

קו הטיפול הראשון הוא בתרופות אנטי-אפילפטיות, אשר נמצאו כבעלות יעילות קלינית במניעת פרכוסים אצל 60% עד 70% מהמטופלים והפחתת התדירות בכ-20% מהמקרים. בדרך כלל התרופות מגיעות בצורת כדורים או סירופ, ובמקרי חירום ניתן לתת עירוי תוך-ורידי.

איך בוחרים כדורים לאפילפסיה?

התרופה האנטי-אפילפטית תותאם לכל מטופל בהתאם למגוון רחב של פרמטרים, לרבות סוג הפרכוסים מהם הוא סובל, מאפיינים אישיים כמו גיל ומין, ומאפיינים קליניים כמו מחלות רקע ותרופות קבועות.

תרופות קו ראשון נפוצות: לפרכוסים מוקדיים, קרבמזפין, למוטריג'ין ולווטירצטם הן אפשרויות הטיפול המומלצות. למוטריג'ין מתאים במיוחד לנשים בהיריון בשל פרופיל בטיחות טוב יותר. לווטירצטם הוא התרופה הנפוצה ביותר כיום, ללא אינטראקציות תרופתיות משמעותיות, אך עלול לגרום לשינויים במצב הרוח. לפרכוסים כלליים טוני-קלוניים,חומצה ולפרואית היא היעילה ביותר, אך אסורה כמעט לחלוטין בנשים בגיל הפוריות בגלל סיכון טרטוגני גבוה. למוטריג'ין ולווטירצטם מהווים חלופות בטוחות יותר. לפרכוסי ניתוק בילדות,
אתוסוקסימיד או חומצה ולפרואית הן תרופות הבחירה. קיימות תרופות חדשות ותרופות בפיתוח, למשל צנובמט (Cenobamate) - תרופה חדשה עם יעילות יוצאת דופן: 25-33% מהמטופלים עם אפילפסיה עמידה משיגים הפחתה של 90-100% בפרכוסים, תוצאה שלא נצפתה עם תרופות אחרות.

יש להגיע לביקורי מעקב אצל הרופא המטפל לאיזון תרופתי, התאמת המינונים ובחינת אפקטיביות הטיפול. לעיתים נדרשות בדיקות מעבדה לקביעת המינון המדויק.

תופעות לוואי של תרופות נגד אפילפסיה

לעיתים התרופות נוגדות האפילפסיה יכולות לגרום לתופעות לוואי כמו עייפות, סחרחורות, בחילות, פריחה, טשטוש ראייה ושינויי מצב הרוח.

במקרים האלו, חשוב לדווח בהקדם לרופא המטפל ולבחון יחדיו מעבר לתרופה אחרת. אין להפסיק את הטיפול לבד, אלא אם כן מופיע תופעת מסכנת חיים כמו תגובה אלרגית חריפה.

מה עושים כאשר תרופה לא עוזרת?

אם הטיפול התרופתי אינו מניב תוצאות, הנוירולוג המטפל יחליט ביחד עם המטופל האם להעלות את המינון, להחליף את הטיפול או לשלב טיפול תרופתי נוסף.

כ-30-40% מהמטופלים עם אפילפסיה סובלים מאפילפסיה עמידה לתרופות (Drug-Resistant Epilepsy), המוגדרת כאי-שליטה בהתקפים למרות ניסיון של שתי תרופות מתאימות במינונים טיפוליים. במקרים אלו, ניתן לשקול טיפולים חלופיים כמו דיאטה קטוגנית, השתלת קוצב ווגאלי או ניתוח אפילפסיה.

דיאטה קטוגנית לאפילפסיה

הדיאטה הקטוגנית (Ketogenic Diet) נמצאה כיעילה בחלק ממקרי האפילפסיה, בעיקר בקרב ילדים עם אפילפסיה עמידה לתרופות. מחקרים מראים שכ-50% מהילדים שמקפידים על הדיאטה חווים הפחתה של לפחות 50% בתדירות ההתקפים, וכ-10-15% הופכים נקיים מהתקפים לחלוטין.

מדובר בתזונה נטולת פחמימות ועתירת שומן (בדרך כלל ביחס של 4:1 או 3:1 שומן לפחמימות ופרוטאינים), שנחשבת לתובענית ומאתגרת יחסית ליישום. בהיעדר סוכרים זמינים, הגוף משתמש בשומן לצורך יצירת אנרגיה, בתהליך המכונה "קטוזיס". במהלכו, נוצרים גופי קטון, שבריכוזים גבוהים בגוף מפחיתים את הפרכוסים.

הדיאטה דורשת פיקוח רפואי ותזונתי צמוד, ועשויה לגרום לתופעות לוואי כמו עצירות, אבני כליות, עלייה בשומנים בדם והאטה בגדילה. גרסאות מתונות יותר כמו דיאטת אטקינס מותאמת (Modified Atkins Diet) ודיאטה נמוכת אינדקס גליקמי (Low Glycemic Index Treatment) עשויות להיות קלות יותר ליישום עם יעילות דומה.

קוצב וגאלי VNS

הקוצב הווגאלי (Vagus Nerve Stimulator) הוא מכשיר ייעודי המושתל מתחת לעור המטופל, בדרך כלל בחזה, ותפקידו לשלוח אותות חשמליים למוח דרך עצב הוואגוס.

הגירוי העצבי מאזן את הפעילות החשמלית ובכך מביא להקלה בקצב, תדירות, אורך ועוצמת הפרכוסים. הקוצב מאפשר למטופל להגביר באופן יזום את הגירוי העצבי כאשר הוא מזהה סימנים מוקדמים לפרכוסים, מה שעשוי למנוע את ההתקף.

בדרך כלל המטופל יצטרך ליטול תרופות נגד אפילפסיה במקביל להשתלת הקוצב. תופעות לוואי אפשריות כוללות צרידות, שיעול וכאב גרון במהלך הגירוי.

גירוי מוחי עמוק (Deep Brain Stimulation - DBS) וגירוי עצבי רספונסיבי (RNS)

במידה והאפילפסיה אינה מגיבה לטיפול תרופתי ולא ניתנת לניתוח, ניתן לשקול טכנולוגיות מתקדמות יותר כמו גירוי מוחי עמוק של הגרעין התלמי הקדמי (Anterior Thalamic Nucleus), או מערכת גירוי עצבי רספונסיבי (Responsive Neurostimulation - RNS) שמזהה פעילות אפילפטית ומספקת גירוי חשמלי ממוקד למניעת התקף.

ניתוח לאפילפסיה

האופציה הניתוחית נשקלת כמוצא אחרון אם האפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי, כאשר המטופל סובל מפגיעה משמעותית באיכות חייו וכשנשקפת סכנה ממשית לבריאותו.

מדובר בניתוח מוח שבו מסירים או מנתקים את המוקד האפילפטי ברקמה. הניתוח נעשה על ידי נוירוכירורג מומחה בלבד, והוא דורש רמת מיומנות גבוהה במיוחד.

---

סיכונים, פרוגנוזה ותוחלת חיים

הפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה) משתנה בהתאם לגורמי המחלה וסוגי הפרכוסים האפילפטיים.

האם אפילפסיה יכולה לחלוף?

ברוב המקרים, האפילפסיה היא הפרעה כרונית, כלומר כזו שנותרת למשך כל החיים. עם זאת, לעיתים אפילפסיה שמופיעה בגיל ינקות וילדות תחלוף בהגעה לבגרות.

אפילפסיה קלה לעומת אפילפסיה עמידה לטיפול

בכ-60% עד 70% מהמקרים, האפילפסיה תגיב טוב לטיפול התרופתי. לפעמים, לאחר נטילת התרופות לאורך זמן ממושך, ניתן יהיה להפחית את המינון ואף להפסיק את הטיפול לחלוטין, אם כי קיים סיכון להישנות הפרכוסים.

במקרים אחרים, האפילפסיה תהיה עמידה לטיפול תרופתי, מה שיצריך פנייה לטיפולים מתקדמים כמו השתלת קוצב או ניתוח.

האם אפילפסיה מסכנת חיים?

קיים סיכון של כ-1% למוות פתאומי באפילפסיה (SUDEP: Sudden Unexplained Death in Epilepsy).

מצב מסכן חיים נוסף הוא סטטוס אפילפטיקוס (Status Epilepticus), שבו הפרכוס נמשך מעל ל-5 דקות או חוזר מבלי שהמטופל חזר להכרה. מדובר במצב חירום רפואי שמסכן את המטופל בנזק מוחי ואף במוות.

סיכונים נוספים מסכני חיים הם נזקים פיזיים כתוצאה מהפרכוסים הבלתי נשלטים (למשל חבלת ראש מנפילה, תאונות דרכים ועבודה, טביעה וכדומה), ואף אובדנות.

איך מפחיתים סיכון להתקפים ולסיבוכים?

הפחתת הסיכון מתחילה בשלושה דברים שחוזרים כמעט בכל תוכנית טיפול: נטילה מסודרת של התרופות, שינה קבועה ומעקב אחר הטריגרים האישיים.

• טיפול ומעקב: לקחת את התרופות במינון ובשעות שנקבעו, לא להפסיק אותן בבת אחת ולדווח לרופא על שינוי בתדירות ההתקפים או באופיים.

• שגרה יומיומית: להקפיד על שינה מספקת, להגביל אלכוהול, להימנע מסמים ולנסות לזהות מצבים שמקדימים התקפים.

• היערכות: לנהל יומן התקפים, להכין תוכנית פעולה למקרה חירום ולהתאים פעילויות כמו שחייה, עבודה בגובה או הפעלת ציוד למצב הרפואי.

מחלות ומצבים נלווים לאפילפסיה

אצל חלק מהמטופלים האפילפסיה אינה הבעיה היחידה שמצריכה התייחסות. במהלך המעקב עשויים לעלות גם קשיי שינה, חרדה, ירידה במצב הרוח, בעיות קשב או תלונות על זיכרון.

לא תמיד קל לדעת מה מקור התופעה. עייפות וקושי בריכוז יכולים לנבוע מההתקפים, מהתרופות, משינה לא רציפה או משילוב של כמה גורמים. גם נפילות ופציעות עלולות להפוך לחלק מההתמודדות כאשר ההתקפים אינם מאוזנים.

לכן, בביקור המעקב כדאי לדבר לא רק על מספר ההתקפים, אלא גם על השינה, מצב הרוח, תפקוד בלימודים או בעבודה ותופעות לוואי שמפריעות ביום-יום.

מה עושים בזמן התקף אפילפסיה?

ברוב המקרים ההתקף מסתיים בתוך זמן קצר, ואין פעולה שיכולה לעצור את הפרכוס מבחוץ. מה שכן אפשר לעשות הוא לפנות סכנות, להגן על הראש ולמדוד כמה זמן נמשך האירוע.

עזרה ראשונה בהתקף אפילפסיה

בזמן התקף הכולל נפילה, פרכוס או אובדן הכרה:

• התחילו למדוד את הזמן והישארו ליד האדם.

• הרחיקו ממנו רהיטים, חפצים חדים, מקור חום או כל דבר שעלול לפצוע אותו.

• הניחו מתחת לראש בגד מקופל, מגבת או חפץ רך אחר.

• שחררו עניבה, צווארון או פריט אחר שלוחץ על הצוואר.

• כאשר ניתן לעשות זאת בלי להפעיל כוח, הטו אותו על הצד כדי לסייע בשמירה על נתיב אוויר פתוח.

• המתינו עד שההתקף יסתיים ועד שהאדם מתחיל להתמצא בסביבה.

• בדקו אם יש עליו צמיד רפואי או הוראות כתובות לשעת חירום.

אם קיימת תוכנית טיפול עם תרופת חירום, יש לפעול לפיה ורק כאשר האדם המסייע יודע כיצד לתת את התרופה.

מה אסור לעשות בזמן התקף?

אל תנסו לעצור את תנועות הגוף ואל תחזיקו את האדם בכוח. ריסון אינו מקצר את ההתקף ועלול לגרום לחבלה.

אין להכניס לפה אצבע, כף או חפץ אחר. אי אפשר "לבלוע את הלשון", והניסיון לפתוח את הפה בכוח עלול לגרום לשבירת שיניים, לחנק או לפציעה של מי שמסייע.

עד שהאדם חוזר לערנות מלאה ויכול לבלוע, אין לתת לו מים, מזון או תרופות דרך הפה.

מתי צריך להזמין אמבולנס?

יש להתקשר למד"א 101 באחד מהמצבים הבאים:

• ההתקף נמשך יותר מ-5 דקות

• התקף נוסף מתחיל לפני שהאדם התאושש מההתקף הקודם

• זהו ההתקף הראשון בחייו

• האדם מתקשה לנשום או אינו מתעורר לאחר ההתקף

• נגרמה פציעה משמעותית

• ההתקף התרחש בתוך מים

• האישה בהיריון

• האדם סובל מסוכרת ואיבד את הכרתו

• האירוע שונה מההתקפים הרגילים שלו או שקיים ספק לגבי מצבו

התקף שנמשך יותר מחמש דקות, או רצף התקפים ללא חזרה להכרה, עלול להיות סטטוס אפילפטיקוס ודורש טיפול רפואי דחוף.

מה עושים אחרי שההתקף מסתיים?

עם סיום ההתקף, השאירו את האדם על הצד והישארו לידו. בלבול, עייפות, אי שקט וחוסר התמצאות יכולים להימשך גם לאחר שהתנועות כבר פסקו.

דברו אליו בשקט והסבירו בקצרה מה קרה. אל תמהרו להעמיד אותו על הרגליים, ובדקו אם יש פציעה, נשיכת לשון או קושי בנשימה. אוכל ושתייה אפשר לתת רק לאחר שחזר לערנות מלאה.

כדאי לרשום כמה זמן נמשך ההתקף, אילו תנועות הופיעו ומה קרה לפניו ואחריו. פרטים כאלה יכולים להיות משמעותיים מאוד בביקור הבא אצל הנוירולוג.

חיים עם אפילפסיה

אבחנה של אפילפסיה אינה מונעת בהכרח לימודים, עבודה, פעילות גופנית או חיי משפחה. ההתאמות הנדרשות תלויות בסוג ההתקפים, בתדירותם ובשאלה אם הם מלווים באובדן הכרה.

מה אסור לחולי אפילפסיה?

ההגבלות אינן זהות אצל כל אדם עם אפילפסיה. מי שמאוזן במשך זמן רב עשוי להתנהל אחרת ממטופל שחווה התקפים פתאומיים ללא סימן מקדים.

כאשר ההתקפים אינם מאוזנים, כדאי להימנע או לקבל הנחיה פרטנית לפני פעילויות שבהן אובדן הכרה עלול להסתיים בפגיעה קשה:

• שחייה או רחצה לבד

• עבודה בגובה או טיפוס ללא אמצעי בטיחות

• עבודה עם אש גלויה, כלי חיתוך או מכונות מסוכנות

• נעילת חדר הרחצה באופן שמונע כניסה במקרה חירום

• נהיגה לפני קבלת אישור רפואי מתאים

• הפסקת תרופות או שינוי מינון ללא הנחיית הרופא

המטרה היא להפחית סיכון בלי לוותר שלא לצורך על עצמאות. ההחלטות צריכות להתאים לאופי ההתקפים ולאורח החיים של המטופל.

אפילפסיה ונהיגה

גם אדם עם אפילפסיה עשוי להיות כשיר לנהיגה, אך ההחלטה תלויה במצב הרפואי ובמשך הזמן שחלף ללא התקפים.

בישראל, המרב"ד בוחן את הכשירות הרפואית ומעביר המלצה לרשות הרישוי. אחרי התקף חדש אין להמשיך לנהוג לפני בירור רפואי וקבלת הנחיה מתאימה.

משך התקופה הנדרשת ללא התקפים אינו אחיד ומשתנה לפי סוג הרישיון, מאפייני ההתקפים, הטיפול ותוצאות הבדיקות. את ההנחיה המעשית יש לקבל מהנוירולוג ומהגורמים המוסמכים.

אפילפסיה ואלכוהול

אלכוהול עלול לפגוע בשינה, להשפיע על הטיפול ולגרום לכך שמנה של תרופה תישכח. הסיכון להתקף עולה במיוחד לאחר שתייה מרובה ובשעות שבהן רמת האלכוהול בגוף יורדת.

אין המלצה אחת שמתאימה לכל המטופלים. לפני שתיית אלכוהול כדאי לשאול את הרופא כיצד הוא משתלב עם סוג האפילפסיה והתרופות, ובכל מקרה אין לדלג על מנה או לשנות את מועד הנטילה.

אפילפסיה, ספורט ופעילות גופנית

ברוב המקרים אין צורך לוותר על פעילות גופנית. פעילות קבועה יכולה לתרום לכושר, לשינה ולמצב הרוח, כל עוד מתאימים את רמת הסיכון לסוג ההתקפים.

בשחייה, שיט, טיפוס, רכיבה או פעילות בגובה נדרשת זהירות רבה יותר. אין לשחות לבד, רצוי שהמלווה ידע כיצד נראה ההתקף, ובפעילות עם סיכון לחבלת ראש יש להשתמש בציוד מגן.

אפילפסיה, לימודים ועבודה

ילדים ומבוגרים עם אפילפסיה יכולים ללמוד ולעבוד, אך לעיתים ההתקפים, העייפות או תופעות הלוואי משפיעים על נוכחות, ריכוז וזיכרון.

בבית הספר כדאי שאנשי צוות מרכזיים יכירו את תוכנית הפעולה במקרה של התקף. במקום העבודה, מידת השיתוף תלויה באופי התפקיד ובשאלה אם התקף פתאומי עלול לסכן את העובד או אנשים אחרים.

במקצועות הכוללים נהיגה, עבודה בגובה או הפעלת ציוד מסוכן עשויות לחול מגבלות. בתפקידים אחרים די לעיתים בהתאמות פשוטות, כגון שינוי שעות, אפשרות למנוחה או הימנעות ממשמרות לילה.

אפילפסיה ובריאות נפשית

החשש מהתקף נוסף יכול להשפיע על הביטחון העצמי, על היציאה מהבית ועל קשרים חברתיים. לכך מצטרפות לעיתים מגבלות בנהיגה או בעבודה ותחושה שהסביבה אינה מבינה את המחלה.

חרדה, ירידה במצב הרוח, חוסר עניין, שינוי בשינה או מחשבות קשות הם נושאים שחשוב להעלות מול הרופא. טיפול רגשי או פסיכיאטרי יכול להשתלב בטיפול הנוירולוגי, גם כאשר ההתקפים עצמם אפילפטיים.

צמיד אפילפסיה, שעון ניטור וטכנולוגיות תומכות

שעונים וצמידים מסוימים משתמשים בחיישני תנועה ודופק כדי לזהות דפוס שיכול להתאים להתקף ולשלוח התרעה לאדם שנבחר מראש.

היכולת שלהם מוגבלת בעיקר להתקפים שיש בהם תנועות חזקות וקצביות. התקפי ניתוק או התקפים מוקדיים קלים עלולים שלא להיקלט, ולעיתים מתקבלות גם התרעות שווא.

השעון יכול להוסיף שכבת התרעה, אבל לא כדאי להסתמך עליו לבדו.

מתי לפנות לרופא מומחה לאפילפסיה?

כדאי לשקול פנייה לנוירולוג המתמחה באפילפסיה כאשר לא ברור מה מקור האירועים, כשהתרופות אינן מונעות את ההתקפים או כשתופעות הלוואי מקשות על המשך הטיפול. למומחה כזה יש בדרך כלל ניסיון רב יותר בפענוח EEG ובהערכת אפשרויות טיפול מורכבות.

אחרי התקף ראשון

פרכוס, אובדן הכרה או ניתוק בלתי מוסבר שמופיעים לראשונה מצריכים הערכה רפואית. הבירור בודק בין השאר אם היה גורם זמני, כגון שינוי ברמות הסוכר או המלחים, זיהום, חבלת ראש או בעיה לבבית, ומה הסיכון לאירוע נוסף.

כאשר האבחנה אינה ברורה

פנייה למומחה חשובה במיוחד כאשר האירועים ממשיכים למרות EEG תקין, כשהתיאור אינו אופייני, או כשלא ברור אם מדובר באפילפסיה, בעילפון, בהפרעת שינה או בהתקף לא אפילפטי.

במצב כזה ייתכן שיומלץ על ניטור וידאו EEG ממושך, על בדיקות דימות נוספות או על הערכה משולבת של כמה אנשי מקצוע.

כאשר התרופות אינן מאזנות את ההתקפים

לאחר ששתי תרופות מתאימות לא הצליחו להביא לאיזון, כדאי לפנות למרכז אפילפסיה ולא להמשיך במשך שנים בהחלפות חוזרות בלבד. בירור מוקדם יכול לבדוק התאמה לניתוח, לקוצב, לגירוי מוחי או לטיפול תזונתי.

כאשר יש תופעות לוואי משמעותיות

עייפות קיצונית, פגיעה בזיכרון, שינוי במצב הרוח, פריחה או טשטוש ראייה עלולים להצדיק התאמת מינון או מעבר לתרופה אחרת. בחלק מהטיפולים נדרש גם מעקב אחר בדיקות דם ותפקודי כבד.

את השינוי מבצעים עם הרופא. הפסקה פתאומית של התרופה עלולה להחמיר את ההתקפים ואף לגרום להתקף ממושך.

כאשר מדובר בילדים, נשים בהיריון או מבוגרים עם מחלות רקע

בילדים יש להתחשב בהתפתחות, בלמידה ובמשקל הגוף. בהיריון נדרש איזון זהיר בין מניעת התקפים לבטיחות האם והעובר, ובגיל המבוגר חשוב לבדוק אינטראקציות עם תרופות אחרות ומחלות רקע.

תמיכה, זכויות ומשאבים

לצד הטיפול הרפואי עולות לעיתים שאלות מעשיות מאוד: מה מספרים לבית הספר, אילו התאמות אפשר לבקש בעבודה, כיצד מתנהלים מול רשות הרישוי והאם קיימת זכאות לקצבה או להטבה.

הזכאות אינה נקבעת מעצם האבחנה בלבד. בוחנים את תדירות ההתקפים, חומרתם וההשפעה שלהם על התפקוד. לדוגמה, ילדים מסוימים עם אפילפסיה עשויים להיות זכאים לקצבת ילד נכה, בהתאם לתנאים של המוסד לביטוח לאומי.

איל - אגודה ישראלית לאפילפסיה

עמותת איל מספקת מידע וליווי לאנשים עם אפילפסיה ולבני משפחותיהם. אפשר לפנות אליה בנושאים כמו מיצוי זכויות, תעסוקה, לימודים, רישיון נהיגה והתמודדות עם פינוי באמבולנס.

קבוצות תמיכה ומידע למשפחות

מפגש עם מטופלים או הורים שמתמודדים עם שאלות דומות יכול להשלים את המידע שמתקבל במרפאה. לעיתים דווקא שם מקבלים עצות שימושיות על יום לימודים, יציאה לטיול או התארגנות בבית.

פורומים בנושא אפילפסיה

פורומים וקבוצות מקוונות יכולים לעזור בשיתוף ניסיון ובהפחתת תחושת הבדידות. כדאי לזכור שסוגי ההתקפים והטיפולים שונים מאוד בין אדם לאדם.

---

שאלות ותשובות נפוצות על אפילפסיה

מה ההבדל בין אפילפסיה לבין פרכוס חד-פעמי?

פרכוס חד-פעמי הוא אירוע נקודתי, בעוד אפילפסיה היא הפרעה הכרוכה בסיכון קבוע להתקפים חוזרים ונשנים.

מהם התסמינים הנפוצים של אפילפסיה?

התסמינים משתנים בהתאם לסוג ההתקף ולמיקום המוקד האפילפטי במוח. הם כוללים פרכוסים והתכווצויות שרירים, בהייה ואיבוד קשר עם הסביבה, תנועות אוטומטיות חוזרות (כמו ליקוק שפתיים או שפשוף ידיים), תחושות חושיות משונות (ריחות, טעמים, תחושות ויזואליות), או שינויים רגשיים פתאומיים.

איך נראה התקף אפילפסיה אצל ילדים?

התקף אפילפטי אצל ילדים יכול להתבטא בפרכוס מוטורי המערב את כל הגוף, אך גם בניתוקים קצרים, מצמוצי עפעפיים או נפילת ראש רגעית.

מה ההבדל בין התקף טוני-קלוני לבין אפילפסיה של ניתוקים?

התקף טוני-קלוני כולל איבוד הכרה ופרכוסים גופניים עזים, בעוד אפילפסיה של ניתוקים מתבטאת בבהייה עצורה וניתוק מודעות רגשי ללא הפרעה לטונוס השרירים.

מהי אפילפסיה מוקדית?

סוג אפילפסיה המתרחשת כתוצאה מהפרעה החשמלית באזור מוגדר וספציפי במוח.

האם סטרס או חוסר שינה יכולים לגרום להתקף?

כן, מחסור בשינה ומתח נפשי קיצוני הם מהטריגרים הנפוצים ביותר להצתת התקפים אפילפטיים.

מהי בדיקת ?EEG

EEG היא בדיקה לא-פולשנית המתעדת את הפעילות החשמלית של המוח. מטרתה הוא לזהות גלי מוח חריגים המעידים על פעילות אפילפטוגנית.

האם MRI יכול לאבחן אפילפסיה?

בדיקת MRI מוח אינה מאבחנת אפילפסיה כשלעצמה, אך היא חיונית לזיהוי הגורם המבני להתקפים. היא מאפשרת לאתר פגמים מבניים, צלקות (סקלרוזיס), גידולים, מומים התפתחותיים או נזק מוחי שעלולים להוות מוקד אפילפטי. במקרים רבים, ה-MRI תקין לחלוטין.

מהן תופעות הלוואי של תרופות לאפילפסיה?

תופעות הלוואי הנפוצות כוללות עייפות, סחרחורת, שינויים במצב הרוח, ובמקרים מסוימים פריחה והפרעה בתפקודי כבד.

מה עושים בזמן התקף אפילפסיה?

בזמן התקף אפילפטי, יש להשכיב את האדם על הצד, להניח ריפוד כלשהו מתחת לראשו, להרחיק מסביבו כל חפץ שעלול לסכנו, ולמדוד את משך הזמן של ההתקף.

מה אסור לעשות בזמן התקף?

אין לנסות לרסן את המטופל בעודו מפרכס, וכן אסור להשקות אותו בנוזלים, לתת לו מזון או להחדיר אצבעות לפיו.

האם מותר לחולי אפילפסיה לשתות אלכוהול?

ההמלצה היא להימנע מצריכת אלכוהול, שכן הוא עלול לפגוע ביעילות התרופות ולגרום להתקפים.

האם אפילפסיה משפיעה על תוחלת החיים?

אצל מרבית המטופלים המאוזנים, לא תחול כל השפעה על תוחלת החיים. עם זאת, קיים סיכון מוגבר לתמותה כתוצאה מחבלות ותאונות בזמן התקף, התקפי סטטוס ומוות פתאומי לא מוסבר.

האם אפילפסיה יכולה לעבור עם השנים?

אכן, ישנן תסמונות אפילפטיות מסוימות המופיעות בילדות וחולפות לחלוטין עם הגיל. במבוגרים, ניתן לעיתים לשקול הפסקת טיפול הדרגתית ומבוקרת לאחר מספר שנים ללא התקפים.

מהו שעון או צמיד לחולי אפילפסיה?

מדובר במכשירים ייעודיים למטופלי אפילפסיה, המצוידים בחיישנים לזיהוי סימני ההתקף. מרגע הזיהוי, המכשירים שולחים התרעה למוקדי החירום ולבני המשפחה.

ד"ר רוני לבנשטיין הינה מומחית בנוירולוגיה אפילפסיה והפרעות קשב וריכוז במבוגרים, סגנית מנהלת האגף לבריאות המוח ומערכת העצבים ורופאה בכירה במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי שיבא, תל השומר.