השתלות שיניים ומחלות רקע

במהלך ביקורו הראשון במרפאת השיניים, כל מטופל, בין אם הוא מגיע לטיפול שיננית או לבדיקה לפני שתלים, מקבל לידיו טופס עם מספר רב של שאלות בנוגע למצב בריאותו הכללי, התרופות אותן הוא נוטל, רגישויות ואלרגיות שונות וכדומה. השאלה הראשונה שעולה תמיד היא “למה רופא השיניים צריך לדעת את זה?”

מה הקשר בין מצב הבריאות הכללית להשתלות הדנטליות?

התקנת השתל הדנטלי הינה פעולה פשוטה יחסית מבחינה טכנית, אך מורכבת מאד מבחינה ביולוגית – בשל תהליכי הריפוי ו”קליטת” השתל שמתרחשים בגופו של המטופל.

קיימים מספר מצבים רפואיים נפוצים יחסית, להם השפעה רבה על הצלחת הטיפול:

1. סוכרת – אחת המחלות הכרוניות המוכרות ביותר בימינו. הסוכרת, בפשטות, הינה הפרעה במאזן הסוכר (גלוקוז) בדם, הגורמת לעודף סוכר. אחד המדדים החשובים ביותר לענייננו הוא רמת ההמוגלובין A1c (HbA1c) – מדד המראה את מצב איזון הסוכרת בשלושת החודשים האחרונים. רמה גבוהה של HbA1c הופכת את הליך ההשתלה לבעייתי ואף עשוייה להוות התוויית נגד.

לסוכרת לא מאוזנת יש תופעות לוואי רבות, ביניהן פגיעה בכלי דם קטנים, עיכוב בריפוי פצעים, פגיעה במערכת החיסונית, נטייה לזיהומים ועוד. כל אלה פוגעים בתהליך קליטת השתל בשלב הראשון לאחר ההשתלה, וכן מעלים את הסבירות להתפתחות זיהום ודלקת מקומיים (במידה והסוכרת אינה מאוזנת) בהמשך, שעשויים להוביל כישלון השתל.

2. אוסטאופורוזיס (דלדול עצם) – זוהי מחלה אופיינית לאוכלוסיית הגיל השלישי, ולסובלים ממנה נגרמת פגיעה ברמת הצפיפות של העצם. בשל כך, העצמות שלהם הופכות ל”פריכות” ומועדות יותר לשברים. למרות שלא נראה כי ישנם אחוזים גבוהים יותר של שתלים שלא “נקלטים” במטופלים הסובלים מהאוסטאופורוזיס, התרופות לטיפול במחלה (במיוחד אלו ממשפחת הביספוספונטים והתרופות הביולוגיות החדשות כמו XGEVA) עשויות להביא לתופעת לוואי חמורה לאחר פרוצדורה להתקנת שתלים דנטליים או עקירת שן, המתבטאת בנמק של אזור קטן בעצם הלסת (אם כי זו תופעת לוואי נדירה, המתרחשת בפחות מ- 0.01% מהמטופלים הנוטלים תרופות אלה בכדור, וכ- 1% מהמטופלים המקבלים אותן דרך הוריד, בעיקר כטיפול למחלות ממאירות). בד”כ ניתן למנוע את תופעת הלוואי על ידי הפסקת נטילת התרופה מספר חודשים לפני ואחרי הפעולה (וזאת רק באישור הרופא שרשם את התרופה).

3. נטילת מדללי דם – ישנן מספר סיבות בעקבותיהן רושמים הרופאים מדללי דם למטופלים, ביניהן היסטוריה של תסחיף או קריש דם, אירוע לבבי קודם וכיו”ב. מטרתם של מדללי הדם, ברוב המקרים, היא למנוע היווצרות קריש דם ספונטני, שעלול לגרום לסיכון חייו של המטופל. ככלל, ההנחיות העדכניות הן להמשיך ליטול את מדללי הדם במהלך ההשתלה ואחריה – מכיוון שהפסקת הנטילה מעלה את הסיכון לבריאות המטופל, והדבר משמעותי יותר מאי-הנוחות הנוצרת כתוצאה מדימום מקומי. אם הטיפולים מתבצעים באופן שמרני יחסית ובהיקף מוגבל (להוציא מצבים של השתלות בלסת שלמה, הכוללות הסרה או הוספה נרחבת של עצם) – ניתן, לרוב, להתגבר על הדימום המקומי באמצעות הנחת תפרים ושימוש בחומרים עוצרי דימום, ולכן אין פגיעה בהצלחתם ושרידותם של השתלים. במידה שקיים צורך בניתוח נרחב יותר – הוא יבוצע בתיאום עם רופא המשפחה המטפל, ולעיתים אף במסגרת של בית-חולים.

4. עישון – אמנם העישון אינו נחשב ל”מצב רפואי”, אך זהו הרגל מזיק בעל השפעה רבה על מצבו הבריאותי של המטופל, גם בכל הקשור לחלל הפה ושרידות של שתלים.

העישון משפיע על ריריות הפה בעקבות החום הנפלט מהסיגריה והחומרים הנשאפים על-ידי המטופל – בסופו של דבר הם מגיעים לריאות, אך בל נשכח שהם עוברים דרך הפה קודם לכן. קיימים מצבים מוכרים וידועים של גירויים כרוניים של הריריות (חיך, לשון) וכן דלקות חניכיים חריפות יותר וקשות יותר לטיפול, הנגרמות ישירות מהעישון. בכל הנוגע לפעולות כירורגיות – החום ותוצרי הבערה מפריעים לתחילת תהליך הריפוי, מעכבים את פעילות המערכת החיסונית וכן יוצרים סביבה מועדפת להתרבות חיידקים. כלומר, העישון הוא גם גורם המעלה סיכוי לכשלון קליטת השתל, וגם מקשה על שמירה על בריאות החניכיים והעצם סביב השתלים בטווח הארוך.

לאור כל אלה, המידע הרפואי אותו אנו אוספים בטרם תחילת כל הליך רפואי חשוב לנו במיוחד לצורך תכנון הפרוצדורות הכירורגיות ברפואת השיניים – בעיקר העקירות והשתלים. חשוב מאוד לספר לרופא השיניים המטפל את כל פרטי הרקע הרפואיים, גם כאלה שלא נראים כחשובים או כקשורים לבריאות הפה.