כירורגיה פלסטית|20 באפריל 2020
בגדול אפשר לשרטט שלוש קבוצות של נשים המבקשות להגדיל את החזה:
נשים צעירות, שסובלות מתת התפתחות של החזה.
נשים אחרי לידות, שהחזה שלהם קטנו והן מבקשות למלא אותם לצורתם המקורית.
נשים שזקוקות לחזה גדולים מסיבות מקצועיות, כמו דוגמניות, זונות ושחקניות פורנו.
להגדיל את נפח החזה במידה עד שתי מידות בחזייה.
אחרי גיל ההתבגרות, כשמבנה הגוף התייצב.
להבדיל מאיברים כמו האף למשל, שבסוף גיל ההתבגרות מגיע לגודלו הסופי, לחזה אין גודל סופי. זה לא אומר שהם ממשיכים לגדול, אבל זה כן אומר שגודלם ממשיך להשתנות במהלך החיים בעקבות הריונות, לידות ושינויים הורמונאליים.
אז למה כתבנו שהגיל שבו אפשר להתחיל הוא אחרי גיל ההתבגרות? בגלל שבדרך כלל גודלם של החזה בשלב הזה יהיה נכון גם לעשר השנים הבאות (בתנאי שעשר השנים האלה לא יהיו הריון ולידה).
מידות של חזיות מופיעות בשילוב של אות ומספר: 85A, 36C וכו’.
האותיות אמורות לסמל את גודל הקאפ,המשקף את גודל השד, והמספרים אמורים לשקף את היקף בית החזה.
מספרים כמו 70, 75, 85 וכדומה מציינים את היקף בית החזה בס”מ. מספרים כמו 32, 36, 38 מציינים את היקף בית החזה באינצ’ים, לפי השיטה האמריקנית.
חשוב לדעת שיש קשר הדוק מאוד בין שני הנתונים האלה: גודל הקאפ תלוי בהיקף החזה. כלומר, את יכולה להיות צרה בהיקף (70) עם חזה בגודל C. אבל אם היקף החזה יגדל (80-85) וגודל השד לא ישתנה, תרדי לקאפ B או A.
בעזרת החדרה של שתלים, בגודל הרצוי והמתאים.
מסיליקון, או בשמו המדעי: די-מתיל-סיאלוקסן, שהוא פולימר המבוסס על אטום הצורן. הסיליקון מופיע בצורות שונות – חומר מימי, “שומני”, ג’ל, ומוצק – תכונה שמאפשרת להשתמש בו למטרות שונות בטכנולוגיה וברפואה. למשל: כל המזרקים מצופים מבפנים בשכבת סיליקון דקה, קוצבי-הלב עטופים בסיליקון, יש פרקים מלאכותיים שעשויים מסיליקון, יש שתלים לפנים וגידים מלאכותיים שעשויים מסיליקון, ויש תרופות שמכילות סיליקון. בכירורגיה פלסטית משתמשים בשתלי סיליקון מתחילת שנות השישים, ובארה”ב יש היום למעלה משני מיליון נשים שעברו השתלת סיליקון בחזה.
בתחילת שנות ה – 90 רבו השמועות על הסיבוכים הרפואיים שגורם הסיליקון.
כתוצאה מכך החליט מינהל המזון והתרופות הפדראלי בארצות הברית (FDA) להפסיק את השימוש בסיליקון ג’ל להשתלות בחזה (אבל התיר את השימוש בו לשחזור שד אחרי גידולים ממאירים). לצרכים קוסמטיים, הותר השימוש רק במעטפת סיליקון שבתוכה מי מלח פיזיולוגיים.
מאז ועד היום בוצעו מחקרים רבים והתמנו ועדות רבות שבדקו את אמיתות ההאשמות נגד הסיליקון:
משרד הבריאות הישראלי קיבל כבר ב- 1993 המלצה של ועדת רופאים שהחליטה שאין קשר בין סיליקון לבין סרטן בשד או מחלות אחרות. בית-המשפט הפדראלי בארה”ב הקים ועדה שחקרה במשך שנתיים את הנושא. בינואר 1999 החליטה הועדה שאין קשר בין סיליקון לסרטן או למחלות אחרות. למסקנה דומה הגיעה גם ועדה של בית הנבחרים האמריקאי וועדה של הארגון האמריקאי לרפואה פנימית.
התשובה לשאלה הזו היא דיי חד משמעית: סיליקון ג’ל נותן תוצאה טובה יותר מבחינה קוסמטית, בעיקר בגלל שנפחו נשאר קבוע ובגלל שבמישוש התחושה שלו דומה יותר לזו של רקמה הטבעית.
נפחו של שתל העשוי ממעטפת סיליקון שמכילה מי-מלח עלול להשתנות, וגם המעטפת עצמה עלולה להיקרע. במקרה כזה מי המלח ייספגו אמנם בגוף, אבל השד החדש פשוט ייעלם.
בשנים האחרונות נכנס לשימוש שתל העשוי מקוהסיב ג’ל, סוג של סיליקון שהפולימר שלו בנוי בצורה שונה. שתל הקוהסיב ג’ל הוא קצת יותר קשה, ויתרונו הוא בכך שהוא לא רק נוטה לשמור על הצורה שלו, אלא שגם כשהשתל נקרע, רוב הסיכויים הם שהסיליקון יישאר במקומו ולא יתפזר. חסרונו של הקוהסיב ג’ל הוא בכך שנכון להיום יש איתו ניסיון קצר (כ – 5 שנים).
פרט לאלה, קיימים סוגים נוספים של שתלים שמכילים חומרים אחרים, כמו שמן סויה – שהוצא משימוש בגלל חשד להיותו מסרטן, שמן בוטנים, הידרוג’ל ועוד. לאף אחד מהחומרים האלה אין יתרון משמעותי על הסיליקון ג’ל, וכולם עטופים בשכבת סיליקון .
רוב השתלים מופיעים בצורה המזכירה חצי כדור שהוא לא מלא לגמרי, וקצת רפוי.
כיום קיימים בשוק שתלים חדשים בעלי מלאות יתר ((over filled שהם גם בולטים יותר וגם קצת קשים יותר.
שתלים העשויים מסיליקון הקוהסיב ג’ל הם קצת קשים יותר, ויש ביניהם גם שתלים “אנטומיים”. כלומר, כאלה שהם קצת עגולים, ומהצד הם נראים כמו טיפה. נשמע עדיף? לא בדיוק. מסתבר שהשתלים לא תמיד נשארים בגוף בכיוונים שבהם הוכנסו אליו אלא נוטים להסתובב, ושתל אנטומי שמסתובב מעוות את צורתו של השד.
גודל השתלים המצוי על המדף נע בין 75 ל- 800 סמ”ק. שתלים בגדלים שחורגים מהנפחים האלה יש להזמין במיוחד, ומחירם עולה בהתאם. בעניין זה חשוב לדעת שהכנסת שתלים גדולים במיוחד תגרום לצניחה מוקדמת יותר של החזה בגלל משקלם הרב של השתלים.
נשים השואפות להגדיל את החזה למימדים גדולים במיוחד – למשל מ-A ל- D או מ – B ל- DD – לא יכולות להשתמש בשתלי סיליקון רגילים, בעיקר בגלל שעור החזה שיש להן לא מספיק כדי לכסות את הנפח שהן רוצות להשיג.
במקרים כאלה יש צורך להכניס מותחן רקמה לתוך השד, להגדיל בהדרגה את נפחו עד לקבלת שד בגודל הרצוי, ורק אז להזמין באופן מיוחד שתל מתאים.
לא. מעטפות הסיליקון החדשות יציבות, ואם לא מתעוררות בעיות כמו התקשות או איבוד צורת השד בגלל קרע המעטפת, אין כל צורך להחליף את הסיליקון.
חברות הסיליקון, שאין להן נתונים על מה קורה לסיליקון אחרי 50 שנים (כמו בעוד הרבה חידושים ברפואה), ממליצות לבדוק את הסיליקון פעם בשנה באופן ידני, ולשקול להחליף אותו אחרי 10-15 שנים.
חשוב מאוד להקפיד לקבל מהפלסטיקאי רישום מדויק של גודל השתל, סוג השתל ושם היצרן כדי שניתן יהיה להחליף את השתל במידת הצורך. כמו כן יש לשמור על אחריות היצרן.
את שתלי הסיליקון ניתן להכניס דרך מספר מקומות. מיקום החתך משתנה בהתאם למקום ההחדרה הנבחר: דרך בית השחי, דרך הקפל התת- שדי, ודרך גבול הפטמה.
לכל אחת מהדרכים האלה יש יתרונות וחסרונות.
השיטה הפופולארית ביותר היא זו המשתמשת בחתך בקפל התת שדי. שני חסרונותיה העיקריים של השיטה הם העובדה שלפעמים רואים את הצלקת (למשל, בשכיבה על הגב), וכן שהשתל עצמו “נשען” על הצלקת, ובמקרים של זיהום או בעיה אחרת הוא עלול להציץ ולהיראות דרכה.
לשיטה שבה מכניסים את השתל דרך גבול העטרה יש יתרון בהסתרת הצלקת, בגלל הבדלי הצבע בין העטרה הכהה לשד הבהיר, ובגלל שבגדי ים וחזיות מסתירים אותה. הבעיה היא שלעיתים הצלקת אינה מתרפאת יפה באיזור הזה, ואז יכול להיות גם איבוד של פיגמנט ע וגם צלקת קלואיד.
לביצוע החתך בבית השחי יש כמה יתרונות: הצלקת איננה על גבי השד עצמו (כלומר, לא פוגעת באיבר שאותו רוצים לייפות), החתך רחוק מהשתל (ולכן השתל אינו נשען עליו והצלקת אינה נפתחת), זהו איזור שכמעט ואין לו קלואיד, ואחרי כמה חודשים הצלקת כמעט ואינה נראית. חסרונה של השיטה טמון בעובדה שהיא טובה בעיקר לשתלים קטנים ובינוניים, כדי לקבל תוצאה טובה וסימטרית יש צורך (של המנתח) בידע אנטומי ובהכרת השיטה.
מתייעצים עם המנתח, וכמו לגבי כל ניתוח שיש מספר שיטות לבצע אותו, שמים לב שהכירורג הפלסטי אינו מנסה לבטל שיטה מסוימת רק משום שאין לו ניסיון בה.
את השתל אפשר להחדיר מתחת לרקמת השד (כלומר, מתחת לשד עצמו) מתחת לפסיה (רקמת החיבור ) המצפה את השריר, או מתחת לשריר החזה הגדול (שנמצא מתחת לרקמת השד ומעל דופן בית החזה והצלעות). בעבר, כאשר שכיחות ההתקשות של השתלים הייתה גדולה, הרבו הכירורגים להשתיל את הסיליקון מתחת לשריר. אבל, השתלה במקום זה אינה אנטומית, אינה מסוגלת לתקן צניחה קלה, ובזמן הפעלת השריר הזה (כמו בתנועות טניס או בזמן הרמה של משהו כבד) יש משיכה של השתל באלכסון כלפי מעלה, לכיוון בית השחי. מסיבות אלה מקובל היום יותר להכניס את השתל מתחת לשד.
מצד שני, במצבים שבהם אין כלל רקמת שד (כלומר, כשהגברת שטוחה לגמרי), כששכבת השומן דקה במיוחד ( במדידה עובי קפל עור השד קטן מ-2 ס”מ) , או במצבים שבהם הייתה התקשות בשתל שהיה מתחת לשד וצריך לשנות את מיקום השתל, מחדירים את הסיליקון מתחת לשריר.
ההיגיון אומר שההחלטה על הגודל צריכה להיות בעיקר שלך, תוך כדי התייעצות עם המנתח שיכול לסייע בעיקר בנימוקים רפואיים.
אבל, מסתבר שבשטח לא תמיד את קובעת, ולנתון הזה יש לשים לב היטב.
השיטה האידיאלית לבחירת גודל השד היא זו שבה את והמנתח דנים על כך ביחד, ומקבלים את ההחלטה רק אחרי שמדדת כמה אפשרויות. כן, זה אפשרי, וכל מה שהמנתח צריך לעשות לשם כך הוא לספק לך כמה גדלים של שתלים שאת מודדת אצלו בקליניקה, בתוך החזיה.
עד כאן הדרך הטובה וההגונה. ובכל זאת, קחי בחשבון שישנם מנתחים שאמנם מקשיבים לבקשותייך, אבל את ההחלטה הסופית מקבלים בעצמם, בחדר הניתוח, אחרי שאת כבר ישנה היטב.
כדי להימנע ממצבים כאלה, הקפידי שגודל השד הרצוי יוגדר וייקבע ביניכם מראש, עוד לפני הניתוח. אם המנתח חושב שבקשתך מוגזמת למשל, וגודל השתל שאת מבקשת לא ייכנס, שיגיד לך מראש.
ניתוחים להגדלת חזה מתבצעים תחת הרדמה מלאה.
מתחילים במתן אנטיביוקיה לווריד, מחשש לזיהום (שהרי בכל זאת מדובר בהחזרת גוף זר לגופך), מבצעים את החתך במקום שנקבע ומפרידים את הרקמות. אחר כך, בהתאם להחלטה בדבר מיקומו של השתל (מתחת לשריר או מתחת לשד), יוצרים מעין כיס – כמו זה שעושים כשממלאים צלי – שלתוכו מכניסים את שתל הסיליקון. לסיום תופרים את החתך, וחובשים את החזה בחבישה לוחצת או בחזיית ספורט שמחזיקה היטב את החזה. מטרת החבישה כפולה: גם להפסיק דימום וגם לקבע את השתל למקום הרצוי. את חזיית הספורט צריך ללבוש 24 שעות ביממה ולמשך כחודש ימים.
בין 40 דקות לשעה וחצי.
בדרך כלל לא. הצורך באשפוז תלוי במידת ההתאוששות מההרדמה ובהרגשת הביטחון שלך. אם התאוששת טוב ואת מרגישה שאת מעדיפה להיות בבית, אין בעיה. מצד שני, אם בית החולים משרה עלייך הרגשת ביטחון, את בהחלט יכולה להישאר.
השירות הניתן באמצעות האתר אינו שירות רפואי. תיעוד ומידע רגיש יש למסור לרופאים בלבד.
מדיניות ותנאי שימוש
המידע והתוכן המוצגים באתר זה מיועדים לספק מידע אינפורמטיבי והבעת דעה סובייקטיבית מטעם צדדים שלישיים בלבד הם אינם תחליף לייעוץ רפואי מקצועי ואין להסתמך עליהם כייעוץ כאמור. כל שימוש במידע באתר טעון בדיקה ואימות עם הגורמים הרלוונטיים. השימוש באתר ובתכניו הינה באחריותו הבלעדית והמלאה של המשתמש
אודות
יצירת קשראודות MedReviewsמדיניות פרטיותתנאי שימושהצהרת נגישותיצירת פרופיל רופא.הכניסה לאזור אישי