ד"ר רותם ענבר

ניתן לקבל החזרים בכפוף לפוליסת הביטוח של המטופלת

איך אני יכולה לדעת האם הגעתי לגיל המעבר?

זוהי שאלה אשר מעסיקה נשים רבות! גיל המעבר מסמן את הפסקת מחזורי הוסת והביוץ אצל האישה. הוא מתרחש כאשר השחלות מפסיקות לייצר ביציות (פעילות רבייתית) וייצורם של הורמוני המין הנשיים העיקריים, אסטרוגן ופרוגסטרון- פוחת. גיל המעבר מוגדר באופן רשמי כשנה שלמה ללא וסתות. אולם, כאשר אישה בטווח הגילאים 45-55 בממוצע מתחילה לחוש בתסמינים כגון גלי חום, עצבנות יתר, קשיי שינה, שינויים במצב הרוח, דכדוך מתמשך, ירידה בחשק המיני, ירידה בחיוניות, יובש נרתיקי, ערפול מוחי ובלבול- כמו גם תסמינים רבים אחרים- כמעט ברור כי מדובר בבואו של גיל המעבר. בגילאים צעירים יותר, אם קיים ספק, ניתן להיעזר בבדיקות דם לפרופיל הורמונלי, אשר נותן שיקוף של תפקוד השחלות. ישנן נשים אשר לא יסבלו כלל מתופעות גיל מעבר, במקרה זה אפשר פשוט להסתמך על היעדר וסתות לתקופה ממושכת.

מהן התופעות השכיחות של גיל המעבר?

לגיל המעבר מספר תופעות מוכרות ושכיחות יותר, לצד רבות אחרות אשר מוכרות ושכיחות הרבה פחות. התופעה ה'מפורסמת' ביותר של גיל המעבר הינה גלי חום, אשר יכולים להסתמן כתחושת בעירה שעולה וחולפת או תחושת חום מתמשכת. גלי החום יכולים להופיע בכל שעות היום והלילה. תופעה שכיחה נוספת הינה קשיי שינה על כל סוגיה: קושי להרדם, יקיצה מוקדמת, התעוררויות רבות במהלך הלילה, היעדר שינה עמוקה, ואי שקט נפשי אשר מפריע לשינה. תופעה נוספת היא מצב רוח תנודתי, דכדוך ממושך, חרדה, עצבנות יתר ונטיה לתגובתיות מוגברת לארועים ואנשים שבסביבה. תופעה נוספת היא ערפול מוחי, תחושת בלבול, חוסר חדות, ירידה במהירות המחשבה, וקושי בשליפת שמות ונתונים מהזיכרון. תופעות נפוצות מאוד הן מגוון התלונות הנרתיקיות, אשר מתבטאות בעיקר ביובש בנרתיק, צריבה ואי נוחות, עקצוצים, כאבים בעת יחסי מין ודלקות חוזרות בדרכי השתן.

מהן התופעות המוכרות והשכיחות פחות של גיל המעבר?

לגיל המעבר, או תקופת הפרי מנופאוזה אשר קודמת לו, קשת רחבה של תסמינים אפשריים. התסמינים המוכרים יותר בדרך כלל מדוברים רבות, ומרבית הנשים בקיאות בהם. לעומתם, התסמינים המוכרים פחות לעיתים קרובות אינם מוכרים לנשים כלל, והן אינן נוטות לקשר את התופעות הללו לגיל המעבר. תסמינים אלה יכולים לכלול ירידה בחשק המיני עד היעדר רצון ביחסי מין. כאבים בלתי ספציפיים ונודדים בשרירים, גידים ומפרקים. חוסר אנרגיה כללית, היעדר מוטיבציה וישנוניות במהלך היום. תחושת יובש בעור. שינויים בשיער. תחושת גרד בחלקי גוף שונים. הופעת אלרגיות חדשות. התכווצויות שרירים. דפיקות לב מואצות ותחושת התקפי חרדה. תופעות של מעי רגיז. החמרה במחלות רקע קיימות ועוד

מהו הטיפול בגלי חום?

גלי החום הם סימן ההיכר של הגיעך לגיל המעבר. לא כולן יסבלו מגלי חום- אולם כאשר הם מופיעים, קשה מאוד שלא להיות מודעת לקיומם. גלי החום הם התלונה המזוהה ביותר עם גיל המעבר, ואחת התופעות הקשות ביותר לחיות לצידן. לשמחתינו הרבה, יש מה לעשות. קיים טיפול יעיל מאוד, אשר בדרך כלל משפיע באופן די מהיר. הטיפול בגלי החום יכול וצריך להיות מותאם אישית לכל מטופלת. קיים מגוון רחב של טיפולים ואפשרויות, כאשר לכל מטופלת צריך לתפור את הטיפול המתאים עבורה בהתבסס על מכלול שיקולים. הטיפול היעיל ביותר לגלי החום הוא הטיפול ההורמונלי, אשר ניתן לנטילה במספר דרכים: כדורים לבליעה, מדבקות או קרמים. ישנם טיפולים תרופתיים אשר אינם הורמונליים, כמו למשל התרופה החדשה ואוזה, אשר פועלת באופן ישיר על מרכז בקרת הטמפרטורה במוח, או תרופות ממשפחת נוגדי החרדה למיניהן. תרופות אלה עשויות להתאים לנשים אשר אינן יכולות לקחת הורמונים ממגוון סיבות. ישנם גם תוספים תזונתיים רבים, צמחיים ואחרים, ואפשרויות לטיפול ברפואה משלימה. גם שינוי תזונתי יכול להביא להפחתה ושיפור משמעותיים ביותר בגלי החום. אחרון חביב ולא פחות חשוב- שינוי הרגלים לאורח חיים מחזק ותומך בריאות נפשית וגופנית, משפר מאוד את גלי החום מבחינת עוצמה ותדירות.

מהי מנופאוזה מוקדמת?

כאשר המנופאוזה מתרחשת לפני גיל 45, היא נקראת מנופאוזה מוקדמת. כאשר המנופאוזה מתרחשת לפני גיל 40, זוהי מנופאוזה מוקדמת מאוד, או כשל שחלתי מוקדם. למנופאוזה מוקדמת, או כשל שחלתי מוקדם, יכולות להיות מגוון סיבות. כשל שחלתי מוקדם יכול להיות מלא (היעדר תפקוד מוחלט של השחלה), או חלקי (אי ספיקת השחלות עם תפקוד חלקי). מנופאוזה מוקדמת הינה בעלת השלכות בריאותיות רחבות וכבדות משקל, הן על הבריאות הנפשית והגופנית והן על איכות החיים של האישה. ככל שהמנופאוזה המוקדמת מגיעה בגיל צעיר יותר, כך הסימפטומים יכולים להיות קשים וההשלכות הבריאותיות משמעויות יותר. מצב זה של מנופאוזה מוקדמת דורש גילוי אבחון וטיפול מהיר ומלא ככל שניתן.

מה אפשר לעשות עם דימום מוגבר בגיל המעבר?

דימומים כבדים יותר, הן במהלך מחזור והן דימומים בין וסתיים הם אכן שכיחים יותר בגיל המעבר או סביב אם הדימום הכניסה לגיל המעבר. קודם כל, בכל גיל, כאשר מופיע דימום חריג בעוצמתו, משכו או תזמונו- יש לגשת להיבדק, על מנת לשלול מצבים שדורשים התייחסות וטיפול. רירית רחם מעובה לעיתים דורשת דגימה על ידי ביופסיה נקודתית או היסטרוסקופיה, על מנת להוכיח כי מדובר בתהליך שפיר אשר מצדיק טיפול שגרתי ולא מעבר לכך. לאחר השלמת בדיקות מתאימות, אם הדימום סוכם כ'הורמונלי', כלומר כזה הנובע מרירית רחם מעובה מהרגיל- תופעה שכיחה בפרימנופאוזה אשר הינה סוערת הורמונלית, אפשר להציע מגוון של טיפולים בהתאם לעוצמת הדימום ועובי רירית הרחם. האפשרויות יכולות לכלול השמת התקן מירנה עם או ללא טיפול משלים באסטרוגן, טיפול הורמונלי סיסטמי בכדורים או מדבקות, גלולות, ואפילו טיפולים ניתוחיים שונים.

האם ניתן לשפר חשק מיני ירוד בגיל המעבר?

בוודאי! חשוב קודם להבין, כי לירידה בחשק המיני בגיל המעבר סיבות רבות ומגוונות. לעיתים מדובר בירידה ברמת הטסטוסטרון בדם- ההורמון המוכר כגברי אולם קיים גם בנשים, והוא האחראי העיקרי על היצר המיני- הליבידו. לעיתים הסיבה נעוצה בכאבים ויובש נרתיקיים על רקע חסר בהורמונים אשר חיוניים לבריאות הנרתיק. לעיתים מדובר בחלק מביטוי נפשי של דכדוך או תחושת דימוי עצמי נמוך אשר יכולים גם הם להיגרם מחסר הורמונלי או להיות מוחמרים בגיל המעבר. לעיתים המקור נעוץ רקמה תלוית הורמו במערכת יחסים ארוכת שנים עם השחיקה המשתמעת מכך. פעמים רבות- מדובר בשילוב של מספר גורמים גם יחד. רקמת הנרתיק היא תלויית הורמנים, וזקוקה להן לצורך בריאותה (לא רק אסטרוגן). הנרתיק מגיב למחסור ההורמונלי על ידי הידקקות (אטרופיה), היצרות, ושבריריות של הרירית, מה שגורם לשריטות, דימומים, צריבה, עקצוץ, אי נוחות, כאבים ביחסי מין ודלקות חוזרות בשתן. רק אלה בלבד, יגרמו לנשים רבות להמנע מיחסי מין מלכתחילה, בשל חוויה לא נעימה חוזרת בנסיון לקיים יחסים. תופעות מקומיות אלה ברות פתרון קל מאוד של טיפול מקומי לנרתיק, בקרמים או טבליות, כאשר ניתן לשלב גם מספר הורמונים על פי הצורך. לירידה ברמת הטסטוסטרון ניתן לסייע על ידי מתן תוספת קרם או ג'ל של טסטוסטרון אותו מורחים על העור, טיפול אשר יכול לשפר ליבידו רדום. תופעות נוספות, בעיקר נפשיות, לעיתים דורשות טיפול נוסף (פסיכולוגי או זוגי), אולם פעמים רבות ישתפרו אף הן תחת טיפול הורמונלי, במיוחד אם הדכדוך נגרם מלכתחילה בשל הכניסה לגיל המעבר וחסר הורמונלי נלווה. נשים רבות חשות קושי או בושה לפנות לטיפול בנושא הזה, אשר הינו חשוב מאוד אישית וזוגית. אני ממליצה חד משמעית שלא לוותר על הליבידו בגיל המעבר!