ד"ר איתן הלדנברג

יש הנוטים, בטעות, להשתמש במונח "מחלת כלי דם היקפיים" – Peripheral Vascular Disease – PVD, בבואם לתאר את מחלת כלי הדם ההיקפיים. השימוש במונח PVD מוטעה מעצם העובדה שאינו מבהיר אילו מכלי הדם הם כלי הדם החולים – האם העורקים (Arterial Disease) האם הוורידים (Venous Disease) או המערכת הלימפתית (Lymphatic Disease). משכך מומלץ להשתמש במונח מחלה חסימתית של העורקים ההיקפיים – Peripheral Arterial Occlusive Disease – PAOD על מנת לתאר באורח מדויק את מהות הפתולוגיה עמה אנו מתמודדים.

הוותין, או בשמו העממי, אבי העורקים (אאורטה, aorta) הוא העורק המרכזי בגוף האדם. עורק זה יוצא מהחדר השמאלי של הלב ומספק דם, דרך ענפיו הרבים, לכל איברי הגוף. לוותין שני מקטעים עיקריים – המקטע החזי והמקטע הבטני. מפרצת של הוותין הבטני, או במלים אחרות מפרצת של אבי העורקים הבטני, המוכרת בפי העם במונח מפרצת בטנית (למרות שמונח זה אינו מדויק מפני שאינו מלמד איזה עורק חולה) היא בבחינת "רוצח שקט", כאשר בהערכה זהירה ניתן לומר שכ- 500 אנשים בארץ מתים בשל פריצתה מדי שנה

המונח כף רגל סוכרתית מתאר בעיות בכף הרגל של חולה סוכרת. פגיעה בתחושה בכף הרגל בשל מחלת הסוכרת, גורמת לכך שהמטופל אינו חש בפגיעה בעור, הגורמת להיווצרותם של כיבים, הנוטים להזדהם בהעדר זרימת דם הולמת לכף הרגל. פגיעות מעין אלו קורות בכ – 4-10% מכלל חולי הסוכרת הלוקים בכיבים בכפות רגליהם. משכך קיימת חשיבות מרכזית לזיהוי מוקדם של גורמי הסיכון להתהוות הנזק האמור על מנת להקטין את הסיכון להתהוותם של כיבים אלו ובמידה ונוצרו על מנת לטפל בהם מוקדם ככל האפשר.

בגוף האדם משתרעת לאורך קילומטרים רבים רשת מסועפת, מאין כמותה, של צינורות שתכלית אחת להם, הובלת הדם. הדם נע בשני מסלולים- האחד מהלב לרקמות והשני מהרקמות ללב. קיימות שלוש מערכות עיקריות המובילות דם : המערכת העורקית, המערכת הוורידית והמערכת הלימפתית. אלו הן מערכות "כבישים" מסועפות אשר מובילות את הדם, בסדר מופתי במסלולי תנועה שונים ומגוונים. המערכת העורקית מובילה דם מחומצן מהלב אל האיברים. המערכת הוורידית מובילה דם נטול חמצן, אך עשיר בפחמן דו חמצני, מהאיברים ללב. הקשר בין המערכת העורקית והוורידית הוא דרך הנימים, המהווים אתר מגשר בין שתי מערכות אלו. המערכת הלימפתית מובילה את הנוזל מהחלל הבין תאי, בעיקר באזורים המרוחקים של הגוף, לכיוון מרכז הגוף שם מתנקזת מערכת זו אל המערכת הוורידית. בכל אחת ממערכות אלו עלולות להופיע הפרעות, פתולוגיות בתפקוד, אשר הזנחתן עשויה לגרום להחמרה בהסתמנות הקלינית ולעיתים להוות סכנה לחיותו של איבר ואף סכנה לחיים במתארי קיצון.