יצחק ארזי
, הרצליה
13.11.2026
אוטיליה חיים
, הוד השרון
11.11.2026
הילה לאמעי
, יהוד
18.10.2026
ד"ר דניאל ארז
תודה רבה ! שמחתי לעזור
09.11.2026
תפקיד
מנהל מחלקה פנימית ד' במרכז הרפואי מאיר, כפר סבא
מספר רשיון
מס' רשיון: 1-89743
תחום ראשי
נפרולוגיה
תחומים נוספים
רפואה פנימית
תאור
ד"ר דניאל ארז הינו מומחה בנפרולוגיה ורפואה פנימית, המשמש כמנהל מחלקה פנימית ד' במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא וכמנהל הרפואי של בית בלב בכפר סבא
נסיון מקצועי
מנהל רפואי בית בלב כפר סבא
מנהל מחלקה פנימית ד' במרכז הרפואי מאיר, כפר סבאמ
מרצה בחוג לרפואה פנימית בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב
התמחות על בנפרולוגיה במכון הנפרולוגי במרכז הרפואי מאיר, כפר סבא
רופא בכיר במחלקה לרפואה פנימית במרכז הרפואי מאיר, כפר סבא
התמחות ברפואה פנימית במרכז הרפואי מאיר, כפר סבא
השכלה
בוגר לימודי רפואה באוניברסיטת תל-אביב
איגודים מקצועיים
האיגוד הישראלי לרפואה פנימית
האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם
ההסתדרות הרפואית בישראל
שפות
עברית
אנגלית
סוגי טיפולים/ניתוחים
מחלות כליה
יתר לחץ דם
מחלות לב
מחלות סכרת,
מרפאות

מומחה בנפרולוגיה ורפואה פנימית
האמון שלכם זה הדבר החשוב ביותר ולכן רופאים לא יכולים לשלם על מנת לשנות או למחוק את חוות הדעת.
ציון כולל של ד"ר דניאל ארז
5.0על סמך 6 חוות דעת
הצג לפי סוג בעיה רפואית או טיפול
יצחק ארזי
, הרצליה
13.11.2026
אוטיליה חיים
, הוד השרון
11.11.2026
הילה לאמעי
, יהוד
18.10.2026
ד"ר דניאל ארז
תודה רבה ! שמחתי לעזור
09.11.2026
סמדר
, תל אביב
15.10.2026
ד"ר דניאל ארז
תודה רבה שמחתי לעזור!
09.11.2026
אתי
, נס ציונה
08.10.2026
ד"ר דניאל ארז
תודה רבה! שמחתי להיות לעזר
09.11.2026
ת.
, נתניה
08.10.2026
ד"ר דניאל ארז
שמחתי להיות לעזר!
09.11.2026
מצב שבו מופיע חלבון בשתן רק אחרי שעות של עמידה, ולא בשתן שנאסף אחרי שכיבה בלילה. הוא שכיח במתבגרים ובמבוגרים צעירים, נדיר אחרי גיל 30, ונחשב למצב שפיר [3]. האבחנה נעשית בהשוואה בין שתן ראשון של הבוקר לשתן משעות היום. זו גם אחת הסיבות שממליצים על שתן ראשון של הבוקר לבדיקת ACR.
לא. הסטיק מגיב להמוגלובין, ולכן הוא עלול להיות חיובי גם בלי כדוריות דם אדומות, למשל בפירוק שרירים. לפי AUA, סטיק חיובי לבדו אינו מספיק לבירור, וצריך לאשר אותו בבדיקה מיקרוסקופית [1].
וסת, זיהום בדרכי השתן, אבן, מאמץ גופני עצים, או פעולה בדרכי השתן. במצבים אלה חוזרים על בדיקת השתן אחרי שהסיבה חלפה או טופלה. אם הדם עדיין קיים, ממשיכים לבירור לפי רמת הסיכון [1].
תוצר פסולת של פעילות השרירים, שהכליות מסננות מהדם. כשהכליות מסננות פחות, רמת הקריאטינין בדם עולה. טווח הערכים התקין שונה ממעבדה למעבדה, והוא גבוה יותר בגברים ובאנשים שריריים.
יש לפנות מיד למיון במקרים הבאים: • חום או צמרורים יחד עם כאב אבן. זה עלול להעיד על זיהום מאחורי חסימה, מצב שמצריך ניקוז דחוף [2]. • כאב שלא משתפר עם משככי כאבים, או הקאות שמונעות שתייה. • כליה יחידה, כליה מושתלת, או ירידה חדה בכמות השתן. • הריון.
רוב האבנים הקטנות יוצאות לבד, והסיכוי יורד ככל שהאבן גדולה יותר וממוקמת גבוה יותר בשפכת. כשהכאב נשלט ואין סימני זיהום, ההנחיות מאפשרות להמתין ליציאה עצמאית במעקב, באבן בשפכת עד 10 מ"מ [2]. אם האבן לא יצאה תוך כמה שבועות, נשקל טיפול פולשני [2].
כן. הסטנט נשאר לזמן קצר כדי לשמור על זרימת שתן בשפכת. תחושת לחץ, צורך להטליר ומעט דם בשתן שכיחים עם סטנט. חשוב להקפיד על הוצאתו במועד שנקבע, כי סטנט שנשכח בגוף עלול לגרום לסיבוכים.
מספיק כדי לייצר לפחות 2.5 ליטר שתן ביום [1]. בפועל זה דורש לשתות מעט יותר, ועוד יותר במזג אוויר חם או במאמץ גופני. מים הם הבחירה המועדפת. בניסוי מבוקר שעליו מסתמכת ההמלצה, שתייה מוגברת הפחיתה את הסיכון לאבן חוזרת בכ-55% [1]. סימן פשוט לשתייה מספקת הוא שתן בצבע צהוב בהיר.
לכל מטופל עם אבן חדשה: בירור רפואי ותזונתי, בדיקות דם ובדיקת שתן. מומלץ לשלוח לבדיקה את האבן עצמה לפחות פעם אחת, ולכן כדאי לסנן את השתן ולשמור אבן שיצאה [1]. מטופלים עם אבנים חוזרות, או בסיכון גבוה, מבצעים איסוף שתן ל-24 שעות לבדיקת גורמי סיכון, וחוזרים עליו תוך חצי שנה מתחילת הטיפול [1].
נתרן גבוה (היפרנתרמיה) נובע בדרך כלל מחוסר מים: שתייה מועטת, חום, שלשולים או סוכר גבוה. הוא שכיח במבוגרים שהצמא שלהם פחות חזק, ובמי שתלוי באחרים כדי לשתות. הטיפול הוא השלמת מים בהדרגה, תחת הנחיית רופא.
הכליות הן הדרך העיקרית לפנות אשלגן, ולכן אשלגן גבוה שכיח במחלת כליה [2]. תרופות שמעלות אשלגן הן מעכבי ACE/ARB, ספירונולקטון, פינרנון ומשככי כאבים מסוג NSAIDs. גם תחליפי מלח מכילים אשלגן. לפעמים הערך גבוה רק במבחנה, בגלל פירוק תאי דם בזמן השאיבה או השהייה עד הבדיקה. לכן ערך גבוה בלתי צפוי מצריך לרוב בדיקה חוזרת [2].
לא באופן גורף. כנס KDIGO מצביע על מעבר מגישה של הגבלה רחבה לתזונה בריאה עשירה במזון מן הצומח, שקשורה לתוצאות טובות יותר [2]. הפחתה ממוקדת של מזונות עשירים מאוד באשלגן נעשית לפי בדיקות הדם, עדיף עם דיאטנית כליות [5].
מכשיר שמודד את הלחץ אוטומטית במשך 24 שעות, כולל בשינה. הוא מזהה חלוק לבן, יתר לחץ דם ממוסך ויתר לחץ דם לילי. ספי האבחנה נמוכים מאלה של המרפאה: ממוצע 24 שעות של 130/80 ומעלה, או 120/70 ומעלה בשינה [1]. אצל אדם בריא הלחץ יורד בלילה. כשזה לא קורה, נדרש בירור נוסף [1].
רק בחלק מהמטופלים. לפי ההנחיות הישראליות, במטופלים בסיכון נמוך עם ערכים בטווח הנמוך של יתר לחץ דם אפשר לנסות שינוי אורח חיים שלושה חודשים לפני תרופה. ברוב המקרים מתחילים תרופה במקביל לשינוי הרגלים [1]. ההנחיות האמריקאיות מאפשרות 3–6 חודשים כאלה רק כשאין סוכרת או מחלת כליה והסיכון הלבבי נמוך [4]. גם עם תרופות, שינוי אורח החיים נשאר הבסיס.
פחות מ-5 גרם מלח ביום, שהם כ-2 גרם נתרן [1]. צריכת המלח הממוצעת בישראל נמדדה בעבר בכ-9.6 גרם, רובה ממזון מעובד ולא מהמלחייה [1]. כמחצית מהמטופלים רגישים למלח, ואצלם ההשפעה גדולה במיוחד [1]. הדרך המעשית: לקרוא את סמלי הנתרן על האריזה, ולהפחית לחם, גבינות מלוחות, נקניקיות, רוטבים ומזון מוכן.
בניסוי SSaSS, שכלל כ-21 אלף משתתפים עם יתר לחץ דם או שבץ קודם, תחליף מלח עם 25% אשלגן הפחית שבץ מוחי ב-14% ותמותה ב-12% [9]. אבל בניסוי לא השתתפו חולים עם מחלת כליה מתקדמת. במחלת כליה, או עם תרופות שמעלות אשלגן, תחליף מלח עלול להיות מסוכן. יש להתייעץ עם הרופא לפני המעבר [1][5].
• אלכוהול: אצל מי ששותה יותר משני משקאות ביום, הפחתה מורידה את הלחץ. אצל מי ששתה 6 משקאות ומעלה והפחית בחצי, הלחץ העליון ירד בכ-5.5 מ"מ [10]. • משקל: אצל מי שסובל מעודף משקל, היעד הוא ירידה של 5% לפחות [4]. • פעילות גופנית: 75–150 דקות בשבוע לפחות, אירובית וגם כוח [4].
השלב נקבע לפי ה-eGFR (אות המחושב מהקראטינין בדם) ולפי כמות החלבון בשתן [1]: ערכי ה-eGFR מופיעים במ"ל/דקה/1.73 מ"ר: • שלב G1, eGFR של 90 ומעלה: תפקוד תקין, אבל יש סימן אחר לפגיעה בכליה. • שלב G2, eGFR של 60–89: ירידה קלה. • שלב G3a, eGFR של 45–59: ירידה קלה עד בינונית. • שלב G3b, eGFR של 30–44: ירידה בינונית עד קשה. • שלב G4, eGFR של 15–29: ירידה קשה. • שלב G5, eGFR מתחת ל-15: אי ספיקת כליות. החלבון בשתן נמדד כיחס אלבומין-קראטינין (ACR): מתחת ל-30 מ"ג/גרם תקין (A1), 30–300 מוגבר בינונית (A2), ומעל 300 מוגבר מאוד (A3) [1]. שני המדדים יחד קובעים את הסיכון. מטופל עם eGFR של 50 וללא חלבון נמצא בסיכון נמוך בהרבה ממטופל עם אותו eGFR וחלבון רב.
הטיפול הבסיסי לרוב המטופלים כולל איזון לחץ דם, מעכב ACE או ARB כשיש חלבון בשתן, מעכב SGLT2 וסטטין [1]. לצד אלה: הפסקת עישון, משקל תקין, פעילות גופנית של 150 דקות בשבוע לפי היכולת, ואיזון סוכרת [1].
בדרך כלל לא. ירידה קלה וראשונית ב-eGFR צפויה בתחילת טיפול במעכבי SGLT2 או ACE/ARB. היא משקפת את ההקלה בלחץ בתוך הכליה, ואינה סיבה להפסיק את התרופה [1]. הרופא יחליט אם הירידה גדולה מהצפוי.
בשלבים מתקדמים הכליות מפרישות פחות זרחן, ורמתו בדם עולה. המקור הבעייתי במיוחד הוא תוספי זרחן במזון מעובד (מרבית המשקאות המתוקים מסוג קולה, מעדני בשר וגבינות מותכות). הגבלת זרחן מתאימים לפי בדיקות הדם [1].
ברוב המקרים אין צורך לשתות יותר מהרגיל "כדי לשטוף את הכליות", וגם לא להגביל שתייה. בשלבים מתקדמים, או במקרה של בצקות או אי ספיקת לב, הרופא עשוי להמליץ על הגבלת נוזלים.
כשהכליות מפרישות פחות חומצה, רמת הביקרבונט בדם יורדת. KDIGO מציעה לשקול טיפול כשהביקרבונט נמוך מ-18 [1]. הטיפול כולל שינוי תזונה, עם יותר מזון מן הצומח, או כדורי סודה לפי החלטת הרופא.
כן, ומאוד. רוב חולי הכליה נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלת לב מאשר להגיע לדיאליזה. לכן הטיפול שמגן על הכליה מגן גם על הלב. ב-DAPA-CKD, למשל, התמותה מכל סיבה ירדה מ-6.8% ל-4.7% [3]. בנוסף לאיזון לחץ הדם ולסטטינים, חשוב להפסיק לעשן [1].
אין מספר קבוע. בניסוי IDEAL השוו התחלה מוקדמת (eGFR של 10–14) להתחלה מאוחרת (eGFR של 5–7), ולא נמצא הבדל בהישרדות [9]. לכן מתחילים דיאליזה לפי התסמינים והמצב הקליני, ולא לפי המספר לבד. למשל: בחילות, ירידה בתיאבון ובמשקל, גרד, עודף נוזלים או אשלגן שלא מתאזנים.
הבדיקה המומלצת היא יחס אלבומין-קריאטינין (ACR) בדגימת שתן, עדיף משתן ראשון של הבוקר. הסטיק בבדיקת שתן כללית פחות מדויק [1]. • A1, מתחת ל-30 מ"ג/גרם: תקין עד מוגבר מעט. • A2, 30–300 מ"ג/גרם: מוגבר בינונית. • A3, מעל 300 מ"ג/גרם: מוגבר מאוד. כמות חלבון גדולה מאוד, של 3.5 גרם ביום ומעלה, נקראת "טווח נפרוטי". כשהיא מלווה בבצקות ובאלבומין נמוך בדם, זהו סינדרום נפרוטי [2].
לא. חלבון בשתן יכול לעלות באופן זמני אחרי מאמץ גופני עצים, חום, זיהום בדרכי השתן, וסת או סוכר בלתי מאוזן. KDIGO ממליצה לאשר תוצאה חריגה בבדיקה חוזרת [1]. מחלת כליה נקבעת רק כשהממצא נמשך יותר מ-3 חודשים [1].
1. בדיקה חוזרת של ACR לאישור [1]. 2. תפקודי כליה (קריאטינין ו-eGFR), סוכר, ומדידת לחץ דם. 3. בדיקת שתן כללית עם משקע, כדי לבדוק אם יש גם דם בשתן. 4. לפי הצורך: אולטרסאונד של הכליות, ובדיקות דם למחלות מערכתיות.
ביופסיה היא הדרך המדויקת ביותר לאבחן מחלה של מסננות הכליה, אבל היא לא נחוצה בכל מקרה [2]. היא נשקלת במיוחד בסינדרום נפרוטי במבוגרים, בחלבון רב שאין לו הסבר ברור (כמו סוכרת ותיקה), בחלבון עם דם בשתן ממקור כלייתי, או בירידה מהירה בתפקוד [2]. ההחלטה נעשית על ידי הנפרולוג, כשתוצאת הביופסיה צפויה לשנות את הטיפול.
יש שני מצבים: • דם נראה לעין (מקרוסקופי): שתן בצבע ורוד, אדום או חום, לפעמים עם קרישים. תמיד מצריך בירור אורולוגי, גם אם הוא הופיע פעם אחת ועבר. • דם מיקרוסקופי: נמצא רק בבדיקת מעבדה. ההגדרה היא 3 כדוריות דם אדומות ומעלה בשדה מיקרוסקופי בהגדלה גבוהה, בדוגמה אחת [1].
לפי רמת הסיכון לגידול בדרכי השתן. AUA מחלקת את המטופלים לשלוש קבוצות [1]: • סיכון נמוך: גברים מתחת לגיל 40 ונשים מתחת לגיל 50, שלא עישנו או עישנו מעט, עם 3–10 כדוריות אדומות בשדה. ההמלצה: בדיקת שתן חוזרת תוך חצי שנה, או ציסטוסקופיה ואולטרסאונד, בהחלטה משותפת עם הרופא. • סיכון בינוני: גברים בני 40–59 ונשים בנות 50–59, מי שעישנו 10–30 שנות-קופסה, או מי שיש לו 11–25 כדוריות בשדה. ההמלצה: ציסטוסקופיה ואולטרסאונד של הכליות. • סיכון גבוה: גיל 60 ומעלה, עישון של יותר מ-30 שנות-קופסה, יותר מ-25 כדוריות בשדה, או דם נראה בעבר. ההמלצה: ציסטוסקופיה והדמיה מתקדמת, כמו CT של דרכי השתן. מטופל בקבוצת סיכון נמוכה שבבדיקה החוזרת עדיין יש לו דם בשתן עובר לקבוצת סיכון גבוהה יותר [1].
בדיקה של שלפוחית השתן במצלמה דקה, בדרך כלל במרפאה ובהרדמה מקומית. זו הדרך העיקרית לזהות גידול בשלפוחית. במטופלים בסיכון גבוה היא חלק חיוני מהבירור, כי אבחון מוקדם משפר את הסיכוי לרפואה [1].
אין טיפול אחד ל"דם בשתן", כי זה ממצא ולא מחלה. מטפלים בסיבה שנמצאה: זיהום, אבן, הגדלת ערמונית, מחלת כליה או גידול [1][3].
הפסקת עישון היא הצעד החשוב ביותר. עישון הוא גורם הסיכון המרכזי לגידול בשלפוחית, ולכן הוא גם אחד הקריטריונים שקובעים את רמת הסיכון בבירור [1]. חשוב גם להשלים את הבירור שהומלץ, גם כשהדם הפסיק להופיע.
חלבון שכל תאי הגוף מייצרים, והוא כמעט לא תלוי במסת השריר. KDIGO ממליצה לשלב אותו עם הקריאטינין כשהאומדן לפי קריאטינין לבד פחות מדויק והתוצאה משפיעה על הטיפול [1]. למשל: מסת שריר חריגה מאוד או נמוכה מאוד, קטיעה, תזונה צמחונית או שימוש בתוסף קריאטין. השילוב של שני הסמנים מדויק יותר מכל אחד מהם לבד [2].
בעיקר כדי לחשב יחס. הקריאטינין משמש כ"סרגל" שמתקן את ריכוז השתן. כך נוצרים שני היחסים המרכזיים [1]: • יחס אלבומין-קריאטינין (ACR): מודד אלבומין בשתן, שהוא הסמן המוקדם לפגיעה בכליה. ערך תקין: מתחת ל-30 מ"ג/גרם. • יחס חלבון-קריאטינין (PCR): מודד את כלל החלבון בשתן. ערך תקין: מתחת ל-150 מ"ג/גרם. KDIGO ממליצה על ACR כבדיקת הסקר המועדפת במבוגרים, עדיף משתן ראשון של הבוקר [1].
אוספים את כל השתן של יממה אחת, כדי למדוד כמות יומית של חלבון, מלחים או קריאטינין. היום משתמשים בו פחות, כי היחסים בדגימה אקראית נוחים יותר ומדויקים מספיק לרוב המצבים [1]. איסוף עדיין שימושי בבירור אבני כליה, בהריון, וכשהאומדן של תפקוד הכליה לא אמין. כמות הקריאטינין באיסוף משמשת גם לבדיקת איכות האיסוף. ערך נמוך מהצפוי לפי המשקל מרמז לרוב שחלק מהשתן לא נאסף, ולא על בעיה בכליות.
לפי KDIGO, בין היתר: כשה-eGFR מתחת ל-30, כשיש ירידה מהירה ומתמשכת בתפקוד, כשה-ACR מעל 300 מ"ג/גרם, או כשיש דם בשתן שלא הוסבר [1].
תלוי בגודל האבן. בסקירת Cochrane, תרופות מסוג חוסמי אלפא, כמו טמסולוסין, שיפרו את יציאת האבן באבנים הגדולות מ-5 מ"מ. באבנים קטנות יותר ההשפעה הייתה קטנה בהרבה, כי הן משתחררות ברוב המקרים גם ככה [5]. תופעת לוואי אפשרית היא סחרחורת בעמידה.
משככי כאבים נוגדי דלקת מסוג NSAIDs הם הטיפול המועדף בהתקף חריף אצל מי שתפקוד הכליות שלו תקין [2]. במחלת כליה, בירידה בתפקוד הכליה במהלך ההתקף, או כשיש בעיה בקיבה, הרופא יבחר טיפול אחר.
כן, לפי סוג האבן וממצאי האיסוף [1]: • אשלגן ציטרט: כשהציטרט בשתן נמוך, ובאבני חומצה אורית, כדי להפוך את השתן לפחות חומצי. • אלופורינול: בחלק מהמטופלים עם חומצה אורית גבוהה בשתן ואבני סידן. • משתנים מסוג תיאזיד: הומלצו שנים רבות למטופלים עם סידן גבוה בשתן [1]. אבל בניסוי NOSTONE מ-2023, עם 416 מטופלים עם אבנים חוזרות, הידרוכלורותיאזיד לא הפחית את החזרות האבנים לעומת פלצבו, באף אחד מהמינונים [4]. לכן ההחלטה עליהם נעשית היום באופן אישי יותר.
נתרן נמוך (היפונתרמיה) מוגדר כרמה מתחת ל-135 ממול/ליטר, והוא ההפרעה השכיחה ביותר במלחים [1]. ברוב המקרים הבעיה אינה חוסר מלח, אלא עודף מים ביחס למלח. סיבות נפוצות הן משתנים מסוג תיאזיד, חלק מתרופות הנוגדות לדיכאון, שתייה מופרזת, אי ספיקת לב, מחלת כבד, הקאות ושלשולים [1].
ערכים גבוהים מאוד עלולים לגרום להפרעות קצב לב. עלייה חדה, או אשלגן גבוה עם חולשה, דפיקות לב לא סדירות או שינויים באק"ג, מצריכים טיפול דחוף [2]. אם קיבלתם הודעה מהמעבדה על ערך גבוה מאוד, יש לפנות מיד לרופא או למיון.
קודם מתקנים את הערך לפי רמת האלבומין בדם, כי חלק מהסידן קשור לאלבומין. הסיבה השכיחה במטופלים בקהילה היא פעילות יתר ראשונית של בלוטת הפראתירואיד. האבחנה נקבעת כשהסידן המתוקן גבוה, והורמון הפראתירואיד (PTH) גבוה או תקין באופן לא מתאים [4]. סיבות נוספות הן עודף ויטמין D או תוספי סידן, משתנים מסוג תיאזיד, ובחלק מהמקרים מחלה מערכתית או גידולית.
לא תמיד. ניתוח מומלץ כשיש תסמינים, או כשיש פגיעה באיברים: אבני כליה, ירידה בתפקוד הכליה, אוסטאופורוזיס או סידן גבוה משמעותית. כשאין ממצאים כאלה, ניתן לעקוב [4]. בעדכון מ-2022 הורחבו הקריטריונים הקשורים לכליות [4].
זה לא משנה את התוצאות. בניסוי TIME, שכלל יותר מ-21 אלף מטופלים ועקב אחריהם כ-5 שנים, שיעור האירועים הלבביים היה זהה בנטילה בבוקר ובערב [11]. ההמלצה: לקחת בשעה שקל לזכור בה ושמפחיתה תופעות לוואי. למשל, משתן עדיף לקחת בבוקר כדי לא לקום בלילה.
לא. אצל רבים המחלה מתקדמת לאט, וחלק גדול לא יגיעו לאי ספיקת כליות. בשלבים G3 עד G5 ממליצים להעריך את הסיכון האישי בנוסחה מאומתת (כמו KFRE), שמחשבת את הסיכוי לאי ספיקת כליות בטווח של 2 ו-5 שנים [1]. הפגיעה שכבר קרתה לרוב לא חוזרת, אבל להאטת ההתקדמות יש היום יותר כלים מבעבר (ראו בפרק הבא).
משככי כאבים מסוג NSAIDs, כמו איבופרופן (אדוויל, נורופן), נפרוקסן ודיקלופנק (וולטרן בכדורים), עלולים לפגוע בתפקוד הכליות ולהעלות לחץ דם [1][8]. KDIGO ממליצה להימנע משימוש ממושך בהם [1]. כדאי לשאול את הרופא או הרוקח מה מתאים לכם לפני שלוקחים כל משכך כאבים, גם ללא מרשם.
KDIGO ממליצה להגביל תרופות ללא מרשם, צמחי מרפא ותוספי תזונה [1]. חלקם פוגעים בכליה, מכילים אשלגן או זרחן, או משפיעים על תרופות אחרות. כדאי להציג לרופא כל תוסף לפני שמתחילים אותו.
• השתלת כליה: מתורם חי או מתורם שנפטר. לעתים אפשר להשתיל עוד לפני תחילת דיאליזה. • המודיאליזה: סינון הדם במכונה, לרוב 3 פעמים בשבוע במכון. • דיאליזה צפקית: סינון דרך חלל הבטן, בבית, כל יום. • טיפול שמרני: טיפול בתסמינים ובאיכות החיים ללא דיאליזה, בעיקר במבוגרים עם מחלות רקע רבות. הבחירה היא אישית ותלויה במצב הרפואי, באורח החיים ובערכים של המטופל. KDIGO מדגישה קבלת החלטות משותפת עם צוות רב-מקצועי [1].
כליה בריאה מסננת פסולת ומשאירה את רוב החלבון בדם. חלבון בשתן, ובמיוחד אלבומין, הוא לרוב הסימן המוקדם ביותר לפגיעה במסננות הכליה. הוא קובע גם את הסיכון: ככל שיש יותר אלבומין, הסיכון להתקדמות מחלת הכליה ולמחלות לב גבוה יותר, גם כשה-eGFR תקין [1]..התשובות מבוססות על הנחיות KDIGO למחלת כליה כרונית (2024) ולמחלות פקעיות (2021), ועל ניסויים מבוקרים שמופיעים ב-PubMed. המספרים בסוגריים מפנים לרשימת המקורות. המידע כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי.
• מעכבי ACE או ARB: מיועדים למטופלים עם חלבון מוגבר מאוד (A3), ובסוכרת גם למטופלים עם חלבון מוגבר בינונית (A2). ההמלצה היא להשתמש בהם במינון המרבי הנסבל [1]. • מעכבי SGLT2: מיועדים למטופלים עם eGFR של 20 ומעלה ו-ACR מעל 200, ולכל חולה סוכרת סוג 2 עם מחלת כליה. הם הפחיתו את הסיכון להחמרה ב-39% בניסוי DAPA-CKD וב-28% בניסוי EMPA-KIDNEY [5][6]. • פינרנון: מיועד לחולי סוכרת סוג 2 עם eGFR מעל 25, אשלגן תקין וחלבון בשתן למרות טיפול ב-ACE/ARB. הוא הפחית אירועים כלייתיים משמעותיים מ-7.1% ל-5.5% [7]. התרופות פועלות במנגנונים שונים, ולעיתים קרובות משלבים ביניהן. במחלות מסננות מסוימות, למשל מחלות אוטואימוניות, מוסיפים טיפול ספציפי למחלה [2].
• לחץ דם: יעד עליון מתחת ל-120, אם נסבל היטב [8]. • מלח: פחות מ-2 גרם נתרן ביום [1]. מלח מרובה מחליש את השפעת מעכבי ACE/ARB. • חלבון בתזונה: כ-0.8 גרם לק"ג ביום במחלת כליה משלב G3 ומעלה, ולהימנע מיותר מ-1.3 [1]. תוספי חלבון במינונים גבוהים אינם מומלצים. • איזון סוכר, ירידה במשקל והפסקת עישון [1].
התדירות נקבעת לפי רמת החלבון וה-eGFR. ככל שהסיכון גבוה יותר, המעקב תכוף יותר, עד כמה פעמים בשנה [1]. אחרי תחילת מעכבי ACE/ARB בודקים קריאטינין ואשלגן תוך 2–4 שבועות [1].
eGFR הוא אומדן של קצב הסינון בכליות, שמחושב מהקריאטינין, הגיל והמין [1]. אותו ערך קריאטינין יכול להיות תקין אצל גבר צעיר ושרירי, ולשקף ירידה משמעותית בתפקוד אצל אישה מבוגרת. הנוסחה המקובלת היום היא CKD-EPI 2021 [2]. ערך מתחת ל-60 שנמשך יותר מ-3 חודשים מתאים למחלת כליה כרונית [1
לא בהכרח. כמה גורמים מעלים את הקריאטינין בלי שתפקוד הכליות ירד [1]: • מסת שריר גדולה, אימוני כוח אינטנסיביים סמוך לבדיקה. • ארוחה עשירה בבשר מבושל לפני הבדיקה. • תוסף קריאטין. מטה-אנליזה מ-2025 מצאה שהוא מעלה מעט את הקריאטינין, בלי שינוי בקצב הסינון שנמדד בשיטות אחרות [4]. • תרופות שמפחיתות את הפרשת הקריאטינין בכליה, כמו טרימתופרים. גם התייבשות מעלה קריאטינין, אבל היא משקפת ירידה אמיתית וזמנית בסינון. לכן ערך גבוה בודד מצריך לרוב בדיקה חוזרת.
עלייה מהירה מעידה על פגיעה כלייתית חדה. לפי KDIGO, זה עלייה של 0.3 מ"ג/ד"ל ומעלה תוך 48 שעות, עלייה פי 1.5 מהערך הבסיסי תוך שבוע, או ירידה חדה בכמות השתן [3]. מצב כזה מצריך פנייה מהירה לרופא, במיוחד כשיש הקאות, שלשולים, מחלה חומתית או התחלה של תרופה חדשה.
1. לחזור על הבדיקה, בלי אימון מאומץ ובלי ארוחת בשר כבדה לפניה, ולהשוות לתוצאות קודמות. השינוי לאורך זמן חשוב יותר מערך בודד. 2. לבצע בדיקת שתן כללית ויחס אלבומין-קריאטינין (ACR) [1]. 3. לעבור על רשימת התרופות והתוספים עם הרופא, כולל משככי כאבים מסוג NSAIDs [1]. 4. לפי הצורך, לבצע אולטרסאונד של הכליות ולמדוד ציסטטין C [1].
לא תמיד. אבן שנמצאת בכליה ולא גורמת תסמינים, זיהומים או חסימה יכולה לרוב להישאר במעקב בהדמיה. טיפול נשקל כשהיא גדלה, גורמת לזיהומים, חוסמת, או כשיש כאב שאין לו הסבר אחר [2]. משלח המטופל ועבודתו משפיעים גם הם על ההחלטה.
לא, וזו אחת הטעויות הנפוצות ביותר. בניסוי מבוקר של 5 שנים, תפריט עם סידן רגיל ומעט מלח וחלבון מן החי צמצם את האבנים החוזרות בכמחצית, לעומת תפריט דל סידן (12 מתוך 60 מטופלים, לעומת 23 מתוך 60) [3]. הסיבה: סידן במזון נקשר לאוקסלט במעיים ומפחית את ספיגתו. ההמלצה היא 1,000–1,200 מ"ג סידן ביום מהמזון, יחד עם הפחתת מלח [1].
תלוי ברמה ובמהירות הירידה. ירידה קלה עלולה לגרום לחוסר יציבות ולנפילות, במיוחד במבוגרים. ירידה חדה עם בלבול, הקאות או פרכוסים היא מצב חירום [1]. גם התיקון עצמו צריך להיעשות בזהירות. תיקון מהיר מדי עלול לפגוע במוח, ולכן ההנחיות מגבילות את קצב העלייה ביממה הראשונה [1].
לא מיוזמתכם. הטיפול תלוי בסיבה. לעיתים קרובות הוא כולל הגבלת שתייה או החלפת תרופה, ולא תוספת מלח. במצבים אחרים, כמו איבוד נוזלים, צריך דווקא נוזלים [1]. לכן האבחנה מסתמכת על בדיקות שתן ודם נוספות.
לא בהכרח. מעכבי ACE/ARB ופינרנון מגנים על הכליות ועל הלב, והפסקתם מוותרת על התועלת הזו. רופאים מנסים קודם צעדים אחרים [2]: • הפסקת תרופות אחרות שמעלות אשלגן, כמו NSAIDs. • הוספת משתן מסוג מתאים, או טיפול בחמצת. • תרופות קושרות אשלגן (כמו פטירומר או סודיום זירקוניום ציקלוסיליקט), שמאפשרות להמשיך את הטיפול המגן.
הסיבות השכיחות הן חוסר בוויטמין D, אלבומין נמוך, מחלת כליה מתקדמת, מגנזיום נמוך, ופגיעה בבלוטות הפראתירואיד אחרי ניתוח בצוואר. עקצוצים סביב הפה או באצבעות והתכווצויות שרירים מצריכים פנייה לרופא.
ברוב המבוגרים היעד הוא סביב 130/80 במרפאה, ומתחת ל-130/80 במדידות בבית [1]. כך ממליצות גם ההנחיות האירופיות והאמריקאיות [2][4]. הסיבה: מטה-אנליזה של 123 מחקרים עם יותר מ-600 אלף משתתפים מצאה שכל ירידה של 10 מ"מ בלחץ העליון מפחיתה אירועי לב וכלי דם ב-20%, שבץ מוחי ב-27% ותמותה מכל סיבה ב-13% [6]. במטופלים שבריריים או עם סחרחורות היעד מותאם אישית (ראו "מבוגרים").
ברוב המקרים לא. יתר לחץ דם הוא לרוב ללא תסמינים, ולכן ההנחיות ממליצות מדידה שגרתית: פעם ב-3 שנים מתחת לגיל 40, ופעם בשנה מגיל 40 או כשהלחץ מוגבר [2]. אין לקחת תרופה רק כשמרגישים כאב ראש. הטיפול קבוע, גם כשההרגשה טובה.
שילוב של שתי תרופות במינון נמוך מוריד את הלחץ מהר יותר, ולרוב עם פחות תופעות לוואי, ממינון גבוה של תרופה אחת. לכן ההנחיות הישראליות, האירופיות והאמריקאיות ממליצות לרוב המטופלים להתחיל בשתי תרופות, רצוי בכדור אחד משולב [1][2][4]. כדור אחד גם מקל על הקפדה על נטילה קבועה. משפחות הקו הראשון הן מעכבי ACE, חוסמי קולטן לאנגיוטנסין (ARB), חוסמי תעלות סידן ומשתנים מסוג תיאזיד [1]. חוסמי בטא משמשים בעיקר כשיש סיבה נוספת, כמו מחלת לב [1].
• מעכבי ACE: עלולים לגרום לשיעול יבש. יש לפנות לרופא, שלרוב מחליף ל-ARB. • חוסמי תעלות סידן: עלולים לגרום לבצקות בקרסוליים. יש לפנות לרופא, שיכול להפחית מינון או לשלב עם ACE/ARB. • משתנים: עלולים לגרום להשתנה מרובה ולשינויים במלחים. בודקים בדיקות דם למעקב. • כל המשפחות: עלולות לגרום לסחרחורת בעמידה. מומלץ לקום לאט, למדוד לחץ דם ולדווח לרופא. מקור: [3]. רוב תופעות הלוואי ניתנות לפתרון בהחלפת תרופה או מינון, ולכן עדיף לדווח עליהן מאשר להפסיק לבד.
לחץ מאוזן תחת תרופות מעיד שהתרופות עובדות, ולא שהמחלה נעלמה. אצל רוב האנשים הפסקה תחזיר את הלחץ הגבוה. הפחתת תרופות אפשרית במקרים מסוימים, בעיקר במבוגרים עם ריבוי תרופות. בניסוי OPTIMISE, במטופלים מעל גיל 80 שקיבלו שתי תרופות או יותר, הורדת תרופה אחת במעקב צמוד שמרה על איזון אצל 86% מהם אחרי 12 שבועות [12]. ההשפעה לטווח הארוך עדיין לא ידועה. אין להפסיק לבד, ובמיוחד לא בבת אחת.
מתחת לגיל 85, כשאין שבריריות משמעותית והטיפול נסבל היטב, מטפלים כמו בצעירים [2]. במטופלים שבריריים, או עם סחרחורות ונפילות, צריך להיזהר מירידה חדה מדי בלחץ [1]. אצל מבוגרים שכיח מצב שבו רק המספר העליון גבוה. זה נובע מנוקשות עורקים, וזה גורם סיכון משמעותי לשבץ מוחי [1].
• יעד הדוק יותר: הנחיות KDIGO מציעות לחץ עליון מתחת ל-120 במחלת כליה שאינה בדיאליזה, אם המטופל סובל את זה. זה תקף רק במדידה מסודרת במרפאה [5]. גם ההנחיות הישראליות מאפשרות איזון הדוק יותר במחלת כליה ובסוכרת [1]. • בדיקת שתן: בדיקת חלבון בשתן (יחס אלבומין-קראטינין) מומלצת לכל מטופל עם יתר לחץ דם [4]. • אשלגן: ההמלצה להרבות במזונות עשירים באשלגן לא חלה על מחלת כליה מתקדמת [1]. במצב כזה יש להתאים את התפריט לפי בדיקות הדם. • מעקב: במטופלים על מעכבי ACE או ARB מודדים קראטינין ואשלגן בדם אחרי תחילת טיפול או שינוי מינון [5].
במטה-אנליזה של ניסויים מבוקרים, משככי כאבים מסוג NSAIDs (כמו איבופרופן ונפרוקסן) העלו את הלחץ בממוצע ב-5 מ"מ, ופגעו ביעילות תרופות ללחץ דם [13]. במחלת כליה הן עלולות לפגוע גם בתפקוד הכליות. ההנחיות מזכירות גם תרופות נגד גודש באף, סטרואידים וגלולות למניעת היריון [3]. כדאי לעדכן את הרופא על כל תרופה ותוסף, גם ללא מרשם. במקרה של כאב מזדמן, אקמול (פרצטמול) הוא לרוב הבחירה הראשונה.
לחץ של 180/120 ומעלה מוגדר יתר לחץ דם חמור [4]. אם הוא מלווה בכאב בחזה, קוצר נשימה, חולשה או הפרעה בדיבור, שינוי בראייה או כאב ראש חזק במיוחד, יש להתקשר למד"א 101 או להגיע למיון. בלי תסמינים: לשבת בנחת, למדוד שוב אחרי 5 דקות, ואם הערך נשאר גבוה, לפנות לרופא באותו יום. אין להוסיף מנות תרופה על דעת עצמכם.
לפי KDIGO, בין היתר: כשה-eGFR יורד מתחת ל-30, כשהסיכון לטיפול מחליף כליה ב-5 שנים עולה על 5%, כשיש ירידה מהירה בתפקוד, או כשיש חלבון רב או דם בשתן [1].
KDIGO מציעה לחץ עליון מתחת ל-120, אם המטופל סובל את זה, במדידה מסודרת במרפאה [2]. היעד מותאם אישית במבוגרים, במטופלים עם סחרחורות ובמושתלי כליה.
מחלת כליה מעלה מאוד את הסיכון להתקף לב ולשבץ, וזו סיבת המוות השכיחה ביותר בקרב חולי כליה. KDIGO ממליצה על סטטין לכל מבוגר מגיל 50 עם eGFR מתחת ל-60 שאינו בדיאליזה [1].
KDIGO מציעה 0.8 גרם חלבון לק"ג משקל גוף ביום בשלבים G3 עד G5, ולהימנע מצריכה גבוהה מ-1.3 גרם לק"ג [1]. למשל, אדם ששוקל 70 ק"ג צריך כ-56 גרם חלבון ביום. זו אותה כמות שמומלצת לכלל האוכלוסייה. דיאטות עתירות חלבון מעלות את העומס על הכליות. מנגד, הגבלה חמורה מדי עלולה לגרום לתת-תזונה. לכן התפריט נעשה עם דיאטנית כליות [1].
לא בהכרח. בשלבים המוקדמים מעודדים לאכול פירות וירקות. כשתפקוד הכליה מחמיר, בודקים מחדש את התפריט כדי למנוע אשלגן גבוה, שעלול לגרום להפרעות קצב [7]. ההחלטה נקבעת לפי רמת האשלגן בבדיקת הדם, ולא לפי שלב המחלה לבד. תחליפי מלח מכילים אשלגן, ולכן יש להתייעץ לפני שמשתמשים בהם.
כן. תרופות רבות מפונות דרך הכליות, והמינון שלהן נקבע לפי ה-eGFR, למשל מטפורמין, חלק מהאנטיביוטיקה ונוגדי קרישה. KDIGO ממליצה על סקירת תרופות קבועה [1]. כדאי להזכיר את מחלת הכליה בכל פעם שרופא או רוקח רושמים תרופה חדשה.
הכליות מייצרות את ההורמון אריתרופואטין, שמעודד יצירת כדוריות דם אדומות. כשתפקוד הכליה יורד, רבים מפתחים אנמיה, ולעתים קרובות גם חוסר ברזל. הטיפול מתחיל בבירור ובהשלמת ברזל, ובמקרים מסוימים ניתנות זריקות שמחקות את ההורמון [1].
הסיבות השכיחות במבוגרים הן סוכרת ויתר לחץ דם. סיבות נוספות הן השמנה, מחלות של מסננות הכליה (גלומרולונפריטיס), מחלות מערכתיות כמו זאבת, ומחלות תורשתיות של הכליה [1][2].
כן. בניתוח של קבוצות עם יותר מ-675 אלף אנשים, ירידה באלבומין לאורך זמן נקשרה באופן עקבי לסיכון נמוך יותר לאי ספיקת כליות [4]. לכן הפחתת החלבון היא מטרה חשובה בטיפול.
לא בהכרח. מדללי דם עלולים "לחשוף" מקור דימום שכבר קיים. לפי AUA, טיפול במדללי דם או בנוגדי טסיות לא משנה את המלצות הבירור [1]. בסקירה של מטופלים על מדללי דם עם דם נראה בשתן, ב-44% נמצאה בעיה אורולוגית, וב-24% גידול [2].
ממצאים שמרמזים על מקור כלייתי (מסננות הכליה) הם חלבון בשתן, כדוריות אדומות בעלות צורה מעוותת, גלילים של כדוריות אדומות, ירידה ב-eGFR או לחץ דם גבוה. במצבים אלה מפנים לנפרולוג [1][3]. חשוב לדעת שלפי AUA, גם כשיש חשד למחלת כליה, עדיין מבצעים בירור אורולוגי לפי רמת הסיכון [1].
זה מצב שכיח, וברוב המקרים הסיכון לגידול נמוך. AUA ממליצה על מעקב, ובירור חוזר לפי ההחלטה המשותפת [1]. בירור חוזר נשקל שוב במקרה של דם נראה בשתן, עלייה בכמות הדם, או תסמינים חדשים בדרכי השתן [1]. במקביל עוקבים אחרי לחץ דם, חלבון בשתן ותפקוד כליות.
• קרישים בשתן או קושי להטיל שתן. • דמם כבד שלא נפסק, במיוחד במטופלים על מדללי דם. • דם בשתן עם חום, כאב עז במותן, או בצקות וירידה בכמות השתן.
בדרך כלל לא. בדגימת שתן אקראית, רמת הקריאטינין משקפת בעיקר כמה השתן מרוכז. שתן של הבוקר, או שתן אחרי שתייה מועטת, יהיה מרוכז יותר ויכיל יותר קריאטינין. הערך לבדו לא מעיד על מחלת כליה.
חישוב שמשלב את הקריאטינין באיסוף 24 שעות עם הקריאטינין בדם, כדי להעריך את קצב הסינון. הוא נוטה להעריך את התפקוד מעט יותר מהמציאות, כי חלק מהקריאטינין מופרש בנוסף לסינון. בפועל הוא שימושי במצבים שבהם ה-eGFR פחות אמין, כמו מסת שריר חריגה [1].
המטרה היא לא "להוריד מספר", אלא לטפל בסיבה ולהגן על הכליות. כשהעלייה נובעת מהתייבשות או מתרופה, הערך עשוי לחזור לקדמותו אחרי התיקון. במחלת כליה כרונית, הטיפול מכוון להאטת ההתקדמות: איזון לחץ דם וסוכר, מעכבי ACE/ARB ו-SGLT2 לפי ההתוויה, והפחתת מלח [1]. שתייה מוגברת מעבר לצריכה הרגילה לא משפרת את תפקוד הכליות.
• ריסוק בגלי הלם (SWL): ריסוק האבן מבחוץ לגוף, והשברים יוצאים בשתן. מתאים בעיקר לאבנים קטנות עד בינוניות בכליה או בשפכת. • אורטרוסקופיה (URS): מכשיר דק שמוחדר דרך שלפוחית השתן, והאבן מרוסקת בלייזר. מתאימה בעיקר לאבנים בשפכת ולחלק מאבני הכליה. • ניתוח דרך העור (PCNL): גישה לכליה דרך חתך קטן בגב. מתאים בעיקר לאבנים גדולות בכליה. הבחירה תלויה בגודל האבן, במיקומה, בצפיפות שלה, במבנה הכליה ובעדיפות המטופל, ונעשית על ידי האורולוג [2]. אחרי ריסוק, ההנחיות ממליצות על חוסם אלפא כדי לשפר את פינוי השברים ולהפחית כאב [2].
ההמלצות תלויות בסוג האבן ובממצאי השתן [1]: • מלח: להפחית. מלח מגביר את הפרשת הסידן בשתן. • חלבון מן החי (בשר, עוף, דגים): להגביל, במיוחד באבני חומצה אורית וכשציטרט בשתן נמוך. • פירות וירקות: להרבות, כי הם מעלים את הציטרט בשתן, שמגן מפני אבנים. • מזונות עשירים באוקסלט (תרד, רברבר, אגוזים): להגביל רק כשהאוקסלט בשתן גבוה, תמיד יחד עם צריכת סידן רגילה.
הסיבות השכיחות הן משתנים, שלשולים והקאות [2]. אשלגן נמוך עלול לגרום לחולשה, להתכווצויות שרירים ולהפרעות קצב. הטיפול הוא השלמה בהתאם לרמה, ולעתים שינוי של המשתן. חשוב לבדוק גם מגנזיום, כי חוסר מגנזיום מקשה לתקן את האשלגן.
כשתפקוד הכליה יורד, הזרחן עולה וה-PTH עולה. זה פוגע בעצמות ומעודד הסתיידות של כלי דם. נהוג לכנות את זה הפרעת מינרלים ועצם במחלת כליה (CKD-MBD) [3]. לפי KDIGO, הטיפול נקבע לפי מגמה לאורך זמן ולא לפי ערך בודד [3].
המטרה היא להוריד את הזרחן הגבוה לכיוון הטווח התקין, ולהימנע מסידן גבוה [3]: • תזונה: הפחתת מזון מעובד עם תוספי זרחן (משקאות קולה, מעדני בשר, גבינות מותכות). זרחן מתוסף נספג הרבה יותר מזרחן טבעי במזון. • קושרי זרחן: תרופות שנלקחות עם האוכל. KDIGO ממליצה להגביל קושרים מבוססי סידן [3]. במחלת כליה אין ליטול תוספי סידן או ויטמין D פעיל מיוזמתכם, בלי להתייעץ עם הרופא.
בישראל ובאירופה יתר לחץ דם מאובחן מ-140/90 ומעלה במדידות חוזרות במרפאה [1][2][3]. בהנחיות האמריקאיות הסף נמוך יותר, 130/80 [4]. בהנחיות הישראליות החדשות, המונח "לחץ דם מוגבר" מחליף את המונח הקודם "גבולי" [1]. הערכים הם למדידה במרפאה, במ"מ כספית: • אופטימלי: עליון מתחת ל-120 ותחתון מתחת ל-80. • תקין: עליון 120–129, תחתון 80–84. • מוגבר: עליון 130–139, תחתון 85–89. • יתר לחץ דם: עליון 140 ומעלה, תחתון 90 ומעלה. מספיק שאחד משני הערכים חורג. הסיכון ללב ולכלי הדם עולה בהדרגה לאורך כל הטווח, ולא מתחיל בבת אחת ב-140 [2].
ההנחיות הישראליות ממליצות למדוד 4–7 ימים רצופים: שתי מדידות בבוקר, לפני תרופות ולפני ארוחת בוקר, ושתי מדידות בערב לפני השינה [1]. במדידות בבית, יתר לחץ דם מוגדר כממוצע של 135/85 ומעלה [1][3]. 1. להימנע מקפה, עישון ומאמץ גופני 30 דקות לפני המדידה. 2. לשבת במנוחה 5 דקות, גב נשען ורגליים על הרצפה. 3. להניח את הזרוע על שולחן, כשהשרוול בגובה הלב. 4. לא לדבר ולא להשתמש בטלפון בזמן המדידה. תנוחת הזרוע משנה הרבה. בניסוי מבוקר (ARMS, 2024), זרוע על הברכיים העלתה את הלחץ העליון בכ-4 מ"מ, וזרוע תלויה לצד הגוף בכ-6.5 מ"מ [7].
מכשיר זרוע מאושר, עם שרוול בגודל המתאים להיקף הזרוע [1][3]. ההנחיות האמריקאיות ממליצות שלא להסתמך על שעונים חכמים ומכשירים ללא שרוול, בגלל בעיות דיוק [4]. כדאי להביא את המכשיר למרפאה להשוואה עם מכשיר המרפאה.
זה "יתר לחץ דם של חלוק לבן": לחץ גבוה במרפאה ותקין בבית או בהולטר. המצב ההפוך נקרא "יתר לחץ דם ממוסך", והוא מסוכן יותר כי הוא עלול להיות מוחמץ [3]. לכן ההנחיות ממליצות לא לאבחן לפי מדידה אחת, ולאשר את האבחנה במדידות מחוץ למרפאה [1][2]. במרפאה עצמה מודדים 3 פעמים ומתייחסים לממוצע השנייה והשלישית [1].
תפריט עשיר בירקות, פירות, מוצרי חלב דלי שומן, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים. בניסוי DASH-Sodium, השילוב של DASH והפחתת מלח הוריד את הלחץ העליון ב-11.5 מ"מ בממוצע אצל מטופלים עם יתר לחץ דם, יותר מכל אחד מהם לבד [8]. ההנחיות הישראליות מתארות את DASH כדפוס התזונה עם הראיות החזקות ביותר [1].
פגיעה במבנה הכליות או בתפקודן שנמשכת יותר מ-3 חודשים. בפועל האבחנה נקבעת לפי שני מדדים: קצב סינון משוער (eGFR) מתחת ל-60, או חלבון (אלבומין) בשתן [1]. רוב האנשים בשלבים המוקדמים לא מרגישים דבר, והמחלה מתגלה בבדיקות דם ושתן.
התרופות האלה מפחיתות את הלחץ בתוך מסננות הכליה ואת איבוד החלבון, וכך מגנות על הכליה. KDIGO ממליצה עליהן במינון המרבי הנסבל כשיש חלבון רב בשתן, ובסוכרת גם כשיש חלבון בינוני [1]. אחרי תחילת טיפול או שינוי מינון בודקים לחץ דם, קראטינין ואשלגן תוך 2–4 שבועות [1]. לא משלבים ACE ו-ARB יחד [1].
לא רק. בניסוי DAPA-CKD, שליש מהמשתתפים לא היו סוכרתיים. דפגליפלוזין הפחית את הסיכון להחמרה משמעותית בתפקוד הכליה, אי ספיקת כליות או מוות מסיבה כלייתית או לבבית מ-14.5% ל-9.2%, במעקב של כ-2.4 שנים [3]. בניסוי EMPA-KIDNEY, שבו יותר מחצי מהמשתתפים לא היו סוכרתיים, אמפגליפלוזין הפחית את הסיכון ב-28% [4]. KDIGO ממליצה להתחיל טיפול כשה-eGFR הוא 20 ומעלה, ולהמשיך עד דיאליזה או השתלה [1].
• פינרנון (קרסונדיה): בניתוח משולב של שני ניסויים עם יותר מ-13 אלף מטופלים, התרופה הפחיתה אירועים כלייתיים משמעותיים מ-7.1% ל-5.5% [5]. היא מעלה את האשלגן, ולכן מיועדת למטופלים עם eGFR מעל 25, אשלגן תקין וחלבון בשתן למרות טיפול ב-ACE/ARB [1]. • סמגלוטיד (אוזמפיק): בניסוי FLOW, זריקה שבועית הפחיתה אירועים כלייתיים משמעותיים או מוות לבבי ב-24% בחולי סוכרת סוג 2 עם מחלת כליה [6]. KDIGO ממליצה על תרופה מסוג GLP-1 כשהסוכר לא מאוזן למרות מטפורמין ומעכב SGLT2 [1].
פחות מ-2 גרם נתרן ביום, שהם פחות מ-5 גרם מלח [1]. רוב המלח מגיע ממזון מעובד ואולטרה-מעובד. KDIGO מעדיפה תזונה ים-תיכונית עשירה במזונות מן הצומח [1][7].
KDIGO ממליצה על "כללי ימי מחלה": במחלה שגורמת לאיבוד נוזלים, עוצרים זמנית מעכבי SGLT2, מעכבי ACE/ARB, משתנים ומטפורמין [1]. חוזרים לטיפול כשאוכלים ושותים כרגיל. כדאי לקבל מהרופא מראש רשימה אישית של מה לעצור.
מחלת כליה, סוכרת, התייבשות ותרופות שפוגעות בכליה מעלות את הסיכון לפגיעה כלייתית אחרי חומר ניגוד [1]. עם זאת, בדיקה נחוצה לא צריכה להידחות רק בגלל מחלת הכליה. KDIGO מפנה להנחיות איגודי הרדיולוגיה [1]. חשוב לספר לצוות הדימות על מחלת הכליה, כדי שיוכל לנקוט אמצעי מניעה, כמו עירוי נוזלים.
הכליות מווסתות סידן, זרחן וויטמין D. במחלת כליה מתקדמת עלולים לעלות הזרחן והורמון ההורמון הפראתירואידי (PTH), וזה פוגע בעצמות ובכלי הדם. לכן בודקים את הערכים האלה באופן קבוע, ומטפלים בתזונה ולפעמים בתרופות [1].
עוד לפני שצריך את הטיפול, בערך כשה-eGFR מתחת ל-30 או כשהסיכון המחושב לאי ספיקת כליות גבוה [1]. הכנה מוקדמת מאפשרת ללמוד על האפשרויות, להתחיל בירור להשתלה ולחפש תורם, ולהכין גישה לדיאליזה (פיסטולה ביד) כדי להימנע מדיאליזה דחופה דרך צנתר. מומלץ גם לשמור על ורידי הזרועות ולהימנע מצנתרים מיותרים בהם.
הטיפולים עם הכי הרבה חוות דעת אצל ד"ר דניאל ארז ב-MedReviews: ייעוץ נפרולוג מומחה - 3, איזון וטיפול ביתר לחץ דם - 1.
ניתן להגיע לד"ר דניאל ארז דרך:פרטי. מומלץ לוודא את ההסדר ואת גובה ההשתתפות העצמית מול הקופה או חברת הביטוח לפני הביקור.
ניתן ליצור קשר עם ד"ר דניאל ארז בטלפון: 0554547277.
מרפאה של ד"ר דניאל ארז נמצאת בכסלו 10 הוד השרון, הוד השרון.
מרפאה של ד"ר דניאל ארז עוסקת בנפרולוגיה, רפואה פנימית, יתר לחץ דם.
במשרד של ד"ר דניאל ארז ניתן לקבל שירות בשפות: עברית, אנגלית.
ניתן לקבוע פגישה עם ד"ר דניאל ארז באמצעות 0554547277 או באמצעות אימייל.
השירות הניתן באמצעות האתר אינו שירות רפואי. תיעוד ומידע רגיש יש למסור לרופאים בלבד.
אודות
MedReviews היא אינדקס לרופאים המתקדם והאמין בישראל המרכז מידע וחוות דעת מאומתות על רופאים ומרפאות. המערכת, המהווה חלק מקבוצת אתרי חוות הדעת המובילה בישראל, מחברת בין מטופלים המחפשים טיפול רפואי איכותי לבין רופאים מומלצים ומובילים. אנו עושים זאת באמצעות טכנולוגיית אימות קפדנית ("חכמת ההמונים") ומנגנוני סינון מתקדמים, המספקים שקיפות מלאה בעולם הרפואה ומאפשרים בחירה מושכלת.
ניווט
יצירת קשראודות MedReviewsמדיניות פרטיותתנאי שימושהצהרת נגישותמאמרים רפואיםגלריית תמונותיצירת פרופיל רופא.הכניסה לאזור אישירופאים מומחים
רופאי עור ומיןגינקולוגיםאורתופדיםרופאי עינייםמנתחים פלסטייםקרדיולוגיםרופאי אף אוזן וגרוןפסיכיאטריםכירורגים כללייםאונקולוגיםרופאי אסתטיקהרופאי שינייםמדיניות ותנאי שימוש
המידע והתוכן המוצגים באתר זה מיועדים לספק מידע אינפורמטיבי והבעת דעה סובייקטיבית מטעם צדדים שלישיים בלבד הם אינם תחליף לייעוץ רפואי מקצועי ואין להסתמך עליהם כייעוץ כאמור. כל שימוש במידע באתר טעון בדיקה ואימות עם הגורמים הרלוונטיים. השימוש באתר ובתכניו הינה באחריותו הבלעדית והמלאה של המשתמש