מי העתיק את הפנים שלי? - פרטיות המטופל בעידן הסושיאל

"✨דוקטור, למה הפנים שלי בקבוצת הווטסאפ של המושב"?- מקרה מהפרקטיקה

היא בהליך גירושין כואב והחליטה להרים לעצמה את המורל. הגיעה לטיפול אסתטי במרפאה במושב קטן בפריפריה - מקום שבו כולם מכירים את כולם. הטיפול הצליח, במרפאה התלהבו מהתוצאה, ותמונת ה"לפני ואחרי" מצאה את דרכה לרשתות החברתיות. אלא שהמטופלת מעולם לא הסכימה לפרסום..

התמונה החלה לעבור בין התושבים, ומכאן הדרך למכתב מעורך דין ולדרישת פיצוי הייתה קצרה מאוד.במרפאה מיהרו להסביר : "אבל היא הסכימה להצטלם והסרנו את התמונה מיד."

וכאן בדיוק מתחילה הבעיה המשפטית: האם הסכמה לצילום היא הסכמה לפרסום? האם בכלל מותר לפרסם תמונת מטופל שהסכים לכך? ומה קורה כשהצילום חושף גם מידע רפואי?

ברוכים הבאים לעידן שבו קליק אחד יכול להפוך תוצאה אסתטית מצוינת - לתיק משפטי.

בעידן האינסטגרם, הטיקטוק וה־Reels, הגבול שבין תיעוד רפואי לבין תוכן שיווקי הפך דק מתמיד. תמונת "לפני ואחרי", סרטון קצר מחדר הטיפולים או צילום של מטופלת מרוצה יכולים לעבור בתוך שניות מהטלפון של המרפאה לחשיפה בפני אלפי אנשים. וזה בדיוק המקום שבו רופאים עלולים לטעות: העובדה שמטופל הסכים להצטלם אינה שקולה להסכמה לפרסם.

✨שכבה ראשונה: חוק הגנת הפרטיות

סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, קובע כלל בסיסי ופשוט: לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". אבל החוק הולך רחוק יותר ומפרט. פגיעה בפרטיות נחשבת: "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח".

לכן צילום מטופל אינו "עוד תמונה". כאשר ניתן לזהות את האדם, ובוודאי כאשר התמונה חושפת טיפול רפואי, אבחנה, או פרוצדורה שעבר – מדובר גם במידע אישי וברוב המקרים גם "מידע רפואי רגיש".

✨שכבה שנייה: הסודיות הרפואית לא נעצרת בדלת המרפאה

חוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, קובע כי "מטפל או עובד מוסד רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל שהגיע אליהם במהלך עבודתם". כלומר, האחריות אינה מוטלת רק על הרופא שלחץ "פרסם". גם מרפאה או תאגיד רפואי צריכים לייצר מנגנון שמונע מעובדי קבלה, אנשי שיווק, מנהלי סושיאל וספקי מדיה לעשות שימוש בצילומים ללא הרשאה מתאימה.

✨שכבה שלישית: גם הסכמה אינה תמיד מכשירה פרסומת

כאן מגיעה "המלכודת" שרופאים רבים אינם מכירים.

תקנות הרופאים וכללי האתיקה מגדירים כפרסומת אסורה שימוש בכל מידע על מטופל, בעבר או בהווה, העלול לזהותו - אפילו אם נעשה בהסכמת המטופל. בנוסף, התקנות מגבילות שימוש בתמונה, תצלום או דמות של מטופלים בפרסומת.

כלומר: חתימה על "אישור פרסום" אינה בהכרח סוף הבדיקה המשפטית . צריך לבדוק גם אם הפרסום עצמו מותר לפי דיני הפרסום הרפואי. מניסיוני, העובדה שמדובר בפרקטיקה רווחת איננה מכשירה את המהלך מבחינת הרגולטור.

✨אז מה החשיפה?

פרסום שגוי עלול ליצור במקביל חשיפה לפי חוק הגנת הפרטיות, הפרת סודיות רפואית, הליך רגולטורי לפי דיני הפרסום הרפואי ו/או הרשות להגנת הפרטיות (בוודאי לאחר תיקון 13 לחוק), תלונה למשרד הבריאות, תביעה אזרחית ופגיעה קשה באמון המטופל. משרד הבריאות אף מפעיל ועדה ייעודית לבדיקת הטעיית הציבור בפרסומי מקצועות הרפואה וברשות להגנת הפרטיות קיימים מנגנוני דיווח ופיקוח.

טענת ההגנה של הרופא כי: "זה היה באינסטגרם רק כמה דקות" - איננו מנגנון הגנה משפטי.

⚖️ששת כללי הזהב לרופא

לפני פרסום צילום מטופל:

· ודאו שקיימת הסכמה נפרדת, ברורה וספציפית לשימוש המבוקש;

· הפרידו בין הסכמה לצילום רפואי לבין הסכמה לשיווק ;

· אל תסתפקו ב: "המטופל אמר שזה בסדר" והמנעו ככל שניתן במסירת פרטים מזהים, לרבות קעקועים;

· בדקו בנפרד אם דיני הפרסום הרפואי מאפשרים בכלל את הפרסום והגבילו את הגישה לחומר המצולם רק לגורמים שהוסמכו לכך. קבעו נוהל ברור מי מוסמך להעלות תוכן, איזה אישור נדרש מראש, ומי מאשר לפני פרסום;

· תעדו הכל;

· "טיפ" חשוב: וודאו כי במהלך הצילום/הסרטון לא נכנסו לפריים אנשים נוספים שלא היו מודעים ובוודאי שלא נתנו הסכמתם לפרסום.

⚖️לסיכום - לפני שמעלים, עוצרים ובוחנים

בעידן הסושיאל, תמונת מטופל היא לא רק כלי שיווקי - היא מידע רפואי ופרטי שדורש הגנה.
לפני שמפרסמים, חשוב לוודא שהפרסום מותר, שהתקבלה הסכמה מתאימה ושגם הרופא, המרפאה ואנשי השיווק פועלים לפי אותם כללים.

בעידן הסושיאל, השאלה אינה רק "האם יש לי צילום טוב?" אלא קודם כול: האם מותר לי להשתמש בו".. זה ההבדל בין תוכן שיווקי מוצלח - לבין תיק משפטי מוצלח הרבה פחות.

והכלל שכדאי לזכור: בנכסים הדיגיטלים אפשר למחוק פוסט. את החשיפה המשפטית - לא תמיד.

טופס הסכמה ייעודי, נהלי פרסום ברורים וליווי מדיקולגלי נכון יכולים לעשות את ההבדל בין פוסט מוצלח – לבין מכתב דרישה מעורך דין.

------------------------------------------------------------------

משרד עו"ד שירלי גינזבורג הינו מהמשרדים הבודדים בישראל הפועלים באופן ייעודי ומייחד את כל פעילותו בהגנה על הקהילה הרפואית בישראל, תוך שילוב ייחודי בין משפט רפואי, ביטוח אחריות מקצועית רפואית וניהול סיכונים ברפואה.

עו"ד שירלי גינזבורג- נושאת רישוי כפול: עריכת דין וביטוח. מייחדת את כל פעילותה במתן שירותים רפואיים-מדיקולגליים לקהילה הרפואית בישראל, כולל אחריות מקצועית, ניהול סיכונים והגנת הפרטיות במערכת הבריאות. יועצת משפטית לתאגידי בריאות, מוסדות רפואיים, בתי חולים, מעבדות, חברות ציוד רפואי, מרפאות ורופאים פרטיים בתחומי הרשלנות הרפואית, ניהול סיכונים, ייעוץ משפטי בביטוח אחריות מקצועית רפואי הגנת הפרטיות הרפואית. עו"ד שירלי מרצה בכנסים רפואיים, פורומים ביטוחיים ובתאגידי הבריאות.

משרד ShirLaw ברמת החייל מעניק שירותים משפטיים־מדיקולגליים לקהילה הרפואית בישראל בלבד.

בעריכת דין, כמו ברפואה, קיימת "התמחות" ו- "תת התמחות".

---------------------------------------------------

*כל האמור לעיל הינו מידע חלקי וכללי ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית והוא איננו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. העו"ד אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל המסתמך על המאמר בלבד, ללא ייעוץ משפטי אישי, עושה זאת על אחריותו.

** המאמר נכתב בלשון זכר בטעמי נוחות בלבד אך מיועד לשני המינים.

*** המאמר עשוי להיחשב כפרסומת מבחינת כללי האתיקה החלים על עורכי הדין בישראל.