דלקת מפרקים: המדריך הרפואי המקיף

מהי דלקת מפרקים?

ארתרופתיה (Arthropathy) היא שם כולל לכל מחלה הפוגעת במפרקי הגוף, בין אם מקורה דלקתי, זיהומי, מטבולי או ניווני. כאשר הפגיעה במפרק כרוכה בדלקת, היא מכונה "ארתריטיס" (Arthritis), כלומר דלקת מפרקים.

כל סוג של מחלת מפרקים פועל במנגנון שונה, עשוי לגרום לתסמינים שונים ומצריך טיפול שונה. לכן חשוב להגיע לאבחון רפואי כאשר מתעורר חשד.

מחלות מפרקים נפוצות בעיקר בקרב מבוגרים וקשישים, אך חלקן, כמו דלקת מפרקים שגרונית ודלקת חוליות מקשחת, מופיעות לעיתים קרובות דווקא בגיל צעיר, ויש גם מחלות מפרקים המופיעות בילדות.

כאשר מתפרצת מחלת מפרקים, עשויים להופיע תסמינים כמו כאבים, חום מקומי, נפיחות של המפרק ומגבלת תנועה. תסמינים אלה משפיעים באופן ניכר על יכולת התפקוד, על הבריאות הכללית ועל איכות החיים.

תוכן עניינים

• מהי דלקת מפרקים?
• איך מאבחנים דלקת מפרקים?
• דלקת מפרקים תסמינים
• דלקת מפרקים גורמים
• סוגי דלקת מפרקים
• טיפול בדלקת מפרקים
• מתי צריך לפנות לבדיקה דחופה?
• תזונה בדלקת מפרקים
• דלקת מפרקים וביטוח לאומי
• שאלות נפוצות על דלקת מפרקים

איך מאבחנים דלקת מפרקים?

האבחון הרפואי של דלקת מפרקים נעשה באמצעות תשאול רפואי (אנמנזה) על התסמינים, המצב הבריאותי, גורמי הסיכון האפשריים וההיסטוריה המשפחתית. לצד התשאול מתבצעת בדיקה גופנית להערכת נוקשות המפרקים, מגבלות תנועה, נפיחות וכאב במישוש.

לעיתים האבחון מצריך בדיקות עזר (מעבדה והדמיה):

בדיקות דם:

• בדיקות לאיתור נוגדנים האופייניים לסוגים שונים של מחלות מפרקים. בדיקת RF (גורם שגרוני) ובדיקת Anti-CCP משמשות לאבחון דלקת מפרקים שגרונית. בדיקת ANA משמשת בעיקר לבירור מחלות רקמת חיבור כמו זאבת (לופוס).
• בדיקת HLA-B27 בודקת סמן גנטי (ולא נוגדן) הקשור לדלקת חוליות מקשחת.
• בדיקת רמת החומצה האורית בדם. רמה גבוהה עשויה לרמז על גאוט (שיגדון), אך היא אינה מספיקה לאבחנה לבדה. בזמן התקף הרמה עשויה אף להיות תקינה.
• בדיקות לזיהוי תהליכים דלקתיים בגוף, כמו CRP ושקיעת דם.

בדיקות שתן: בדיקה כללית של השתן מסייעת לזהות מעורבות כלייתית, למשל הפרשת חלבון או דם בשתן, שעשויה להופיע במחלות כמו זאבת או כתופעת לוואי של חלק מהתרופות. בגאוט נבדקת לעיתים גם כמות החומצה האורית המופרשת בשתן.

צילומי רנטגן: הסחוס עצמו אינו נראה בצילום רנטגן, אך ניתן לזהות סימנים עקיפים לשחיקתו, כמו היצרות של המרווח המפרקי. בנוסף אפשר לזהות זיזי עצם (אוסטאופיטים), ארוזיות (כרסום בעצם) ושינויים מבניים אחרים, המאפיינים בדרך כלל שלבים מתקדמים יחסית של המחלה.

בדיקת אולטרסאונד: בדיקת הדמיה המאפשרת לזהות דלקת פעילה בקרום המפרק (סינוביטיס), נוזל במפרק, דלקת בגידים ובנקודות החיבור שלהם, וכן משקעי גבישים בגאוט.

סריקת MRI: בדיקת דימות תהודה מגנטית המסוגלת לזהות שינויים מוקדמים יחסית, כמו בצקת במח העצם, נזק לסחוס וסינוביטיס. היא שימושית במיוחד באבחון מוקדם של דלקת במפרקי האגן (סקרואיליאקיים) ובעמוד השדרה.

סריקת CT: בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת המאפשרת לדמות את המבנים הגרמיים המורכבים של המפרק. סוג מיוחד של הבדיקה (Dual-Energy CT) יכול לזהות משקעי חומצה אורית בגאוט.

ניקור מפרקי: בדיקה שבה שואבים בעזרת מחט ומזרק נוזל סינוביאלי מהמפרק. הנוזל נשלח למעבדה לבדיקת סימני דלקת, תרבית לזיהוי חיידקים, ובדיקה במיקרוסקופ לאיתור גבישים (בגאוט ובפסאודוגאוט). זו הבדיקה החשובה ביותר כשיש חשד לדלקת מפרקים זיהומית.

מטרת האבחון היא לזהות את סוג הדלקת, להעריך את חומרתה ואת קצב התקדמותה, ולהתאים טיפול ממוקד.

כמו בכל תהליך אבחוני, הרופא יבצע גם אבחנה מבדלת כדי לשלול בעיות רפואיות אחרות שעשויות לגרום לתסמינים דומים.

דלקת מפרקים תסמינים

תסמיני דלקת המפרקים משתנים בהתאם לסוג המחלה ולגורמים אישיים נוספים, כמו גיל ומצב בריאותי כללי.

אצל חלק מהמטופלים המחלה תגרום לתסמינים קלים בלבד, ואחרים עלולים לחוות תסמינים חמורים יותר, שיקשו על שגרת החיים ויפגעו משמעותית באיכות החיים.

בחלק מהמחלות התסמינים מופיעים בגלים של התלקחות ורגיעה לסירוגין, ובדרך כלל קשה לחזות מתי יופיע ההתקף הבא.

דלקת מפרקים גורמים

דלקת מפרקים יכולה להתפתח בעקבות כמה גורמים עיקריים:

#1 תהליכים ניווניים: בדלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis) מתרחש תהליך של פגיעה ברקמת הסחוס המרפדת את קצות העצמות, לצד שינויים בעצם שמתחת לסחוס, בקרום המפרק וברצועות. רק בשלבים מתקדמים, כאשר הסחוס נשחק במידה רבה, העצמות עלולות להתחכך זו בזו. גורמי הסיכון העיקריים הם גיל מבוגר, עודף משקל, פציעה קודמת במפרק, מין נקבה, ופעולות חוזרניות וממושכות שיוצרות עומס יתר על המפרקים.

#2 גורמים אוטואימוניים: דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) ודלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis) מתפתחות כתוצאה מפעילות לא תקינה של מערכת החיסון, שתוקפת את רקמות הגוף. גם מחלות אוטואימוניות מערכתיות כמו זאבת (לופוס), ומחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן וקוליטיס כיבית, עלולות לגרום לדלקת מפרקים.

#3 מחלות זיהומיות: דלקת מפרקים זיהומית (Septic Arthritis) נגרמת כאשר חיידק מגיע לחלל המפרק, לרוב דרך זרם הדם, ולעיתים ישירות, למשל בעקבות פציעה חודרת, הזרקה למפרק או ניתוח. דלקת מפרקים תגובתית (Reactive Arthritis) היא תגובה חיסונית שמתפתחת בעקבות זיהום במקום אחר בגוף, בדרך כלל במערכת העיכול או בדרכי השתן והמין. במקרה זה המפרק עצמו אינו נגוע בחיידק.

#4 גורמים גנטיים ותורשתיים: הגנטיקה וההיסטוריה המשפחתית הן גורמי סיכון משמעותיים לכמה מחלות מפרקים. כך למשל, הסמן הגנטי HLA-B27 קשור בחוזקה לדלקת חוליות מקשחת, ווריאנטים בגן HLA-DRB1 קשורים לדלקת מפרקים שגרונית. מחקרים מצביעים גם על גנים הקשורים לסיכון מוגבר לדלקת מפרקים ניוונית.

#5 גורמים מטבוליים: לעיתים מצטברים במפרקים גבישים (Crystals) שגורמים לדלקת חריפה. המחלה הנפוצה ביותר בקבוצה זו היא גאוט (שיגדון), הנגרמת מרמה גבוהה של חומצה אורית בדם. ברוב המקרים הרמה הגבוהה נובעת מהפרשה לא מספקת של חומצה אורית דרך הכליות, ובמיעוט המקרים מייצור יתר. כאשר הרמה גבוהה לאורך זמן, נוצרים גבישים במפרק ומעוררים תגובה דלקתית. מחלה נוספת מקבוצה זו היא פסאודוגאוט, הנגרמת מגבישי סידן פירופוספט (CPPD).

#6 טראומה ומחלה קודמת במפרק: נזק למפרק בעקבות חבלה, פציעת ספורט או שימוש יתר, וכן נזק שנגרם בעבר ממחלה דלקתית כמו דלקת מפרקים שגרונית, עלולים להוביל לדלקת מפרקים ניוונית משנית. התהליך הניווני עשוי להתפתח שנים רבות לאחר הפגיעה הראשונית.

סוגי דלקת מפרקים

#1 דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית כרונית. מערכת החיסון תוקפת בה בעיקר את הקרום הסינוביאלי, הרקמה שמצפה את פנים המפרק. הקרום מתעבה ומודלק, ועם הזמן הדלקת עלולה לפגוע בסחוס, בעצם, בגידים וברצועות הסמוכות.

כתוצאה מכך נגרמים כאבים ונפיחות במפרקים. ללא טיפול עלול להתפתח קושי בהנעת המפרקים ואף עיוות מבני שלהם.

המחלה פוגעת בדרך כלל במפרקים הקטנים של כפות הידיים (פרקי היד ומפרקי האצבעות הקרובים לכף היד) ושל כפות הרגליים. היא יכולה לפגוע גם בברכיים, בקרסוליים, במרפקים ובכתפיים. בדרך כלל היא אינה פוגעת בגב התחתון ובמפרקים הקיצוניים של האצבעות (הסמוכים לציפורן). לעיתים יש מעורבות של עמוד השדרה הצווארי העליון, ממצא שדורש מעקב רפואי.

המחלה עלולה לערב גם איברים מחוץ למפרקים. בין השאר ייתכנו יובש ודלקות בעיניים, פגיעה בריאות (כמו פיברוזיס ריאתי), הצטברות נוזל סביב הריאות או סביב הלב, ופקעיות (גושים) מתחת לעור. אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית נמצאים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, לאוסטאופורוזיס ולאנמיה (ירידה ברמת ההמוגלובין בדם).

שכיחות המחלה היא כ-0.5% עד 1% מהאוכלוסייה הבוגרת. היא שכיחה פי 2 עד 3 בקרב נשים, ומתחילה לרוב בגילאי 30 עד 60, אף כי יכולה להופיע בכל גיל.

דלקת מפרקים שגרונית תסמינים

כאבים: לרוב יופיעו כאבים בדרגות חומרה משתנות בכמה מפרקים בו-זמנית, לעיתים קרובות באופן סימטרי, כלומר באותו מפרק בשני צידי הגוף (למשל בשני פרקי כף היד). הכאבים יכולים להופיע בבוקר, לאורך היום ואף בלילה, ונוטים להחמיר במנוחה ובחוסר תנועה ממושך.

נפיחות ואודם מקומי: לעיתים ניתן לחוש גם חום באזור המפרק.

נוקשות מפרקים: הקושי בהנעת המפרקים מופיע בעיקר בבוקר ונמשך יותר מחצי שעה, לעיתים יותר משעה.

תסמינים כלליים: עייפות, תיאבון ירוד, חום נמוך וירידה במשקל שאינה מכוונת. הם עשויים להופיע כבר בשלב מוקדם של המחלה ובתקופות של פעילות מחלה גבוהה.

דלקת מפרקים שגרונית תוחלת חיים

מחקרים מראים שתוחלת החיים של אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית נמוכה במעט מזו של האוכלוסייה הכללית. הסיבה העיקרית היא סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, ובנוסף סיבוכים ריאתיים וזיהומים. הסיכון גבוה יותר כשהמחלה פעילה ואינה מאוזנת. עם זאת, הטיפולים המודרניים, ובמיוחד טיפול מוקדם שמביא לשליטה במחלה, הקטינו מאוד את הפער הזה. גם הקפדה על גורמי סיכון קרדיווסקולריים, כמו הפסקת עישון ואיזון לחץ דם ושומנים בדם, משפרת את הפרוגנוזה.

#2 דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis)

דלקת מפרקים ניוונית היא מחלת המפרקים הכרונית הנפוצה ביותר. למרות שמה, היא בעיקרה מחלה ניוונית ולא דלקתית: היא מתאפיינת בפגיעה בסחוס המרפד את קצות העצמות, בשינויים בעצם שמתחתיו, ולעיתים בדלקת מקומית בדרגה נמוכה. עם הזמן עלולים להתפתח זיזי עצם (אוסטאופיטים), ובאצבעות הם מופיעים כגבשושיות קשות במפרקים.

המחלה פוגעת בעיקר בברכיים, בירכיים (מפרק הירך), בכפות הידיים (מפרקי האצבעות ובסיס האגודל), בבוהן הגדולה ובעמוד השדרה, אך היא יכולה לפגוע בכל מפרק בגוף.

המחלה שכיחה בעיקר מגיל 50 ומעלה, ונשים נוטות לסבול ממנה יותר. כשהיא מופיעה בגיל צעיר יותר, הסיבה היא לרוב פציעה קודמת במפרק, מבנה לא תקין של המפרק או עודף משקל.

דלקת מפרקים ניוונית תסמינים

התסמינים משתנים מאדם לאדם בהתאם לחומרת המחלה, למפרקים המעורבים ולמצבו הגופני והבריאותי של המטופל.

הסימפטומים האופייניים כוללים כאב ורגישות במפרק, בעיקר בפעולות הכרוכות בעומס על המפרק (כמו הליכה או עלייה במדרגות), והקלה במנוחה. כמו כן נפוצים הגבלה בטווח התנועה, תחושת חיכוך או "פצפוץ" (קרפיטציה) בעת הנעת המפרק, וחולשה וירידה במסת השרירים סביב המפרק.

בניגוד לדלקת מפרקים שגרונית, הנוקשות בבוקר נמשכת בדרך כלל פחות מחצי שעה. בשלבים הראשונים הכאב אינו מופיע בלילה, אך בשלבים מתקדמים ייתכנו גם כאבים במנוחה ובלילה.

לעיתים מצטבר נוזל במפרק, ובצילום ניתן לראות זיזי עצם (אוסטאופיטים, Osteophytes). זיזים אלה הם חלק מהתגובה של העצם לתהליך הניווני ומעידים על פגיעה מתקדמת יחסית במפרק.

עוצמת התסמינים אינה תמיד משקפת את חומרת המחלה. לעיתים נזק ניכר בצילום אינו מלווה בתסמינים משמעותיים, ולעיתים כאבים עזים מופיעים כשהשינויים בצילום מועטים.

#3 דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis)

בדומה לדלקת מפרקים שגרונית, דלקת מפרקים פסוריאטית היא מחלה ראומטית כרונית שבה מערכת החיסון פועלת כנגד רקמות הגוף. היא פוגעת במפרקים, בגידים ובנקודות החיבור של הגידים לעצם, ולרוב מופיעה אצל אנשים עם מחלת העור פסוריאזיס או עם היסטוריה משפחתית שלה.

לפי סקירה רחבה של אלינגהי ועמיתיו שפורסמה ב-Journal of the American Academy of Dermatology בשנת 2019, כ-20% מחולי הפסוריאזיס מפתחים דלקת מפרקים פסוריאטית. בכ-70% מהמקרים מופיעים תחילה התסמינים העוריים, ורק לאחר כמה שנים (לרוב כעשור) מופיעים תסמיני המפרקים.

בכ-15% מהמקרים דלקת המפרקים מופיעה במקביל לפסוריאזיס, ובכ-15% נוספים היא מופיעה לפני הפסוריאזיס בעור.

המחלה שכיחה בגילאי 30 עד 55, אך יכולה להופיע בכל גיל, כולל בילדים.

דלקת מפרקים פסוריאטית תסמינים

תסמיני המחלה מופיעים לרוב בתקופות של התלקחות (התקף) והפוגה (רמיסיה), ועשויים לכלול:

• כאבים, נפיחות ונוקשות במפרקים. המחלה יכולה להופיע בכמה דפוסים: פגיעה במפרקים בודדים באופן לא סימטרי, פגיעה במפרקים הקיצוניים של האצבעות (הסמוכים לציפורן), פגיעה במפרקים רבים בדומה לדלקת מפרקים שגרונית, או פגיעה בעמוד השדרה ובמפרקי האגן (הסקרואיליאקיים).
• "אצבע נקניקית" (דקטיליטיס), נפיחות של אצבע שלמה ביד או ברגל.
• דלקת בנקודות החיבור של גידים לעצם (אנתזיטיס), למשל בגיד אכילס או בכף הרגל.
• נגעים עוריים אדמדמים ומוגבהים עם קשקשת כסופה.
• שינויים בציפורניים, כמו גומות קטנות, עיבוי, שינוי צבע והתנתקות של הציפורן ממצעה.
• לעיתים דלקת בעיניים (אובאיטיס).
• עייפות ניכרת, כתוצאה מהתהליך הדלקתי ומהכאב הכרוני.

#4 דלקת חוליות מקשחת (Ankylosing Spondylitis)

דלקת חוליות מקשחת (המכונה גם "דלקת שדרה מקשחת", ובשמה הרפואי העדכני "ספונדילוארתריטיס צירית") היא מחלה דלקתית כרונית הפוגעת בעיקר בעמוד השדרה ובמפרקי האגן (המפרקים הסקרואיליאקיים).

למחלה קשר גנטי חזק במיוחד לסמן HLA-B27, שניתן לבדוק בבדיקת דם. רוב החולים נושאים את הסמן, אך רק מיעוט קטן מנושאי הסמן מפתחים את המחלה. לכן בדיקה חיובית לבדה אינה מאבחנת את המחלה, ובדיקה שלילית אינה שוללת אותה.

ככל הנראה המחלה נגרמת משילוב של רקע גנטי עם גורמים סביבתיים, ייתכן שגם זיהומים ושינויים בחיידקי המעי.

המחלה מתחילה לרוב בסוף גיל ההתבגרות ובשנות ה-20 וה-30. הופעה ראשונה של תסמינים לאחר גיל 45 נדירה. הצורה הקלאסית, עם שינויים ברורים בצילום, שכיחה פי 2 עד 3 בגברים, אך בצורות המוקדמות של המחלה הפער בין המינים קטן יותר.

דלקת חוליות מקשחת תסמינים

התסמינים העיקריים כוללים:

כאב גב תחתון דלקתי ונוקשות: הכאב מתחיל בהדרגה, נמשך יותר משלושה חודשים, מחמיר במנוחה ובמחצית השנייה של הלילה, ומשתפר עם תנועה ופעילות גופנית. נוקשות הבוקר נמשכת בדרך כלל יותר מחצי שעה. ייתכנו גם כאבים בעכוז, לעיתים לסירוגין בצד ימין ובצד שמאל.

שינויים ביציבה: בשלבים מתקדמים עלולים להופיע איבוד הקשת הטבעית של הגב התחתון, כיפוף של הגב העליון קדימה והטיה של הראש קדימה.

איחוי חוליות עמוד השדרה: במחלה מתקדמת ולא מטופלת עלולות חוליות עמוד השדרה להתאחות זו לזו, מה שגורם להקשחה ("עמוד שדרה של במבוק") ולהגבלה חמורה בתנועה, ומכאן שם המחלה. לא כל החולים מגיעים לשלב זה, והטיפולים המודרניים מסייעים להאט את התהליך.

תסמינים נוספים: דלקת עיניים (אובאיטיס קדמית, המופיעה אצל כרבע מהחולים ויותר), דלקת בנקודות חיבור הגידים לעצם (למשל בעקב), דלקת במפרקים היקפיים כמו הירך והברך, הגבלה בהתרחבות בית החזה, ולעיתים מעורבות של המעי או העור.

#5 דלקת מפרקים זיהומית (Septic Arthritis)

דלקת מפרקים זיהומית, או "ספטיק ארתריטיס", היא דלקת מפרקים חריפה הנגרמת מחדירה של חיידק לחלל המפרק. לרוב החיידק מגיע דרך זרם הדם, ולעיתים ישירות, בעקבות פציעה חודרת, הזרקה או ניתוח במפרק. במקרים נדירים יותר הגורם הוא פטרייה או מיקובקטריה. נגיפים יכולים לגרום לדלקת מפרקים, אך זו בדרך כלל מחלה שונה וקלה יותר, שחולפת מעצמה.

החיידק הנפוץ ביותר בדלקת מפרקים זיהומית הוא סטפילוקוקוס אאורוס (Staphylococcus aureus). חיידקים נוספים הם סטרפטוקוקים וחיידקים גרם-שליליים. אצל צעירים פעילים מינית, הגונוקוק (חיידק הזיבה) הוא גורם שכיח.

זהו מצב חירום רפואי המצריך פנייה דחופה לבית החולים לצורך טיפול אנטיביוטי בעירוי לווריד וניקוז של המפרק. ללא טיפול מתאים ובזמן, סחוס המפרק הנגוע עלול להיהרס במהירות, בתוך ימים ספורים, והזיהום עלול להתפשט לזרם הדם.

דלקת מפרקים זיהומית תסמינים

התסמינים העיקריים כוללים הופעה פתאומית של כאב עז במפרק, לרוב במפרק אחד (הברך היא המפרק הנפוץ ביותר), עם נפיחות, אודם, חום מקומי וקושי ניכר להניע את המפרק או להשתמש בגפה. לרוב מופיע גם חום גוף, אך לא תמיד, במיוחד אצל קשישים ואצל אנשים שמקבלים טיפול המדכא את מערכת החיסון. בזיהום בגונוקוק ייתכנו גם כאבים נודדים בכמה מפרקים, דלקת בגידים ונגעים בעור.

#6 גאוט (Gout)

מחלת הגאוט (גם "שיגדון" או "צינית") היא מחלה דלקתית מטבולית הנגרמת משקיעה של גבישי מונוסודיום אוראט (מלח של חומצה אורית) במפרקים וברקמות שסביבם. מערכת החיסון מגיבה לגבישים כאל גוף זר, והתגובה הדלקתית גורמת להתקף חריף של כאב ונפיחות.

לצד הפגיעה במפרקים, המחלה עלולה לפגוע גם בכליות. ללא טיפול מתאים היא עלולה להפוך למחלה כרונית עם התקפים תכופים, נזק קבוע למפרקים והצטברות גושים של גבישים מתחת לעור (טופי).

בארצות הברית שכיחות הגאוט בקרב מבוגרים היא כ-3.9%, לפי מחקר של צ'ן-שו ועמיתיו שפורסם ב-Arthritis & Rheumatology בשנת 2019. ברוב מדינות המערב ההערכות נעות בין 1% ל-4%. המחלה שכיחה פי 3 עד 4 בגברים. אצל נשים היא מופיעה בעיקר לאחר גיל המעבר, ושכיחותה עולה עם הגיל. הגאוט קשורה גם ליתר לחץ דם, למחלת כליות כרונית, להשמנה, לתסמונת מטבולית ולמחלות לב.

מחלת גאוט תסמינים

המחלה מתבטאת בדרך כלל בהתקפים חריפים של דלקת מפרקים, הכוללים נפיחות, אודם, חום מקומי, רגישות קיצונית למגע וכאבים עזים.

ההתקף מתחיל לרוב בלילה או לפנות בוקר, לעיתים לאחר ארוחה כבדה, שתיית אלכוהול או התייבשות, והכאב מגיע לשיאו בתוך 24 שעות או פחות. ללא טיפול ההתקף חולף בדרך כלל בתוך שבוע עד שבועיים.

המפרק הנפוץ ביותר הוא מפרק הבסיס של הבוהן הגדולה. מפרקים נפוצים נוספים הם הקרסול, גב כף הרגל והברך. דלקת במפרקי הידיים מופיעה בעיקר אצל חולים ותיקים שמחלתם אינה מאוזנת.

החומצה האורית עלולה לשקוע גם בכליות, לגרום לאבנים בכליות ולפגוע בתפקוד הכלייתי.

טיפול בדלקת מפרקים

איך לטפל בדלקת מפרקים ארטריטיס?

הטיפול בדלקת מפרקים משתנה בהתאם לסוג המחלה ולמאפיינים האישיים של המטופל.

לשיכוך כאבים ודלקת משתמשים לעיתים קרובות בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs). דוגמאות הן איבופרופן (אדוויל, נורופן), נפרוקסן ואטוריקוקסיב (ארקוקסיה). יש להשתמש בהם בהתאם להמלצת רופא, משום שהם עלולים לגרום לתופעות לוואי בקיבה, בכליות ובמערכת הלב וכלי הדם.

סטרואידים (קורטיקוסטרואידים) ניתנים בכדורים לתקופה קצרה, או בהזרקה ממוקדת לתוך המפרק על ידי אורתופד או ראומטולוג.

במחלות דלקתיות ואוטואימוניות, כמו דלקת מפרקים שגרונית ופסוריאטית, משככי הכאב ונוגדי הדלקת מקלים על התסמינים אך אינם עוצרים את הנזק למפרקים. לכן הטיפול המרכזי במחלות אלה הוא תרופות המשנות את מהלך המחלה (DMARDs), ובהן תרופות ביולוגיות ותרופות ממוקדות מטרה. מומלץ להתחיל בהן מוקדם ככל האפשר לאחר האבחנה, כדי למנוע נזק בלתי הפיך.

טיפולים משלימים יכולים לכלול למשל דיקור סיני, תוספי תזונה כמו כורכומין ואומגה 3, ושינויים תזונתיים. לחלקם יש עדויות מחקריות מוגבלות לתועלת מתונה. הם אינם תחליף לטיפול הרפואי, וחלק מתוספי התזונה עלולים להשפיע על פעולת תרופות. לכן חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל לפני השימוש בהם.

להלן פירוט של שיטות הטיפול הנפוצות לפי סוג דלקת המפרקים:

טיפולים, הנחיות והמלצות

דלקת מפרקים ניוונית טיפול

• פעילות גופנית ופיזיותרפיה לחיזוק השרירים התומכים במפרק ולהפחתת העומס עליו. זוהי אבן היסוד של הטיפול.
• ירידה במשקל במקרה של עודף משקל, במיוחד כשהמחלה פוגעת בברכיים ובירכיים.
• נוגדי דלקת לא סטרואידיים בכדורים, או בג'ל למריחה מקומית (למשל בברכיים ובידיים).
• הזרקת סטרואידים למפרק להקלה זמנית בהתלקחויות. טיפול בסטרואידים בכדורים אינו מומלץ בדלקת מפרקים ניוונית.
• הימנעות מתנוחות ומתנועות שמעמיסות יתר על המידה על המפרק, תוך שמירה על פעילות סדירה.
• טיפול בחום מקומי ועיסויים. לכפות הידיים ניתן להשתמש באמבטיות פרפין (שעווה חמה).
• אביזרי עזר, כמו מקל הליכה, מדרסים או תומכי ברך.
• במקרים מתקדמים, כשהטיפולים האחרים אינם מועילים: ניתוח להחלפת מפרק.

דלקת מפרקים שגרונית טיפול תרופתי

• תרופות המשנות את מהלך המחלה (DMARDs), בראשן מתוטרקסט, ולצידו סולפסלזין, הידרוקסיכלורוקווין (פלקוויניל) ולפלונומיד (ארבה). מומלץ להתחיל בהן מוקדם ככל האפשר.
• כשהטיפול הראשוני אינו מספיק: תרופות ביולוגיות (למשל מעכבי TNF) או תרופות ממשפחת מעכבי JAK, לרוב בשילוב עם מתוטרקסט.
• סטרואידים במינון נמוך ולתקופה קצרה, כ"גשר" עד שהתרופות האחרות מתחילות להשפיע.
• נוגדי דלקת לא סטרואידיים להקלה על התסמינים.
• פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק לשמירה על תפקוד המפרקים.

דלקת מפרקים זיהומית טיפול

• אנטיביוטיקה בעירוי לווריד, המותאמת לחיידק שגרם לזיהום, ובהמשך לרוב גם בכדורים, לתקופה של כמה שבועות.
• ניקוז המפרק: בשאיבה חוזרת במחט, בארתרוסקופיה או בניתוח.
• פיזיותרפיה שיקומית להחזרת טווחי התנועה והתפקוד של המפרק.

דלקת מפרקים פסוריאטית טיפול

• נוגדי דלקת לא סטרואידיים להקלה על התסמינים.
• תרופות המשנות את מהלך המחלה, כמו מתוטרקסט.
• תרופות ביולוגיות (למשל מעכבי TNF, IL-17 או IL-23) ותרופות ממוקדות מטרה, כאשר הטיפול הראשוני אינו מספיק, או מוקדם יותר במחלה פעילה או עם מעורבות של עמוד השדרה.
• טיפולים מקומיים (טופיקליים) בנגעי העור, כמו משחות, ולפי הצורך טיפול באור.

דלקת חוליות מקשחת טיפול

• נוגדי דלקת לא סטרואידיים הם הטיפול התרופתי הראשון.
• תרופות ביולוגיות (מעכבי TNF או IL-17) או מעכבי JAK, כאשר נוגדי הדלקת אינם מספיקים.
• פיזיותרפיה ופעילות גופנית סדירה, לחיזוק השרירים, לשמירה על טווחי התנועה ולהקפדה על יציבה נכונה.
• הפסקת עישון, שקשור להתקדמות מהירה יותר של המחלה.

גאוט טיפול

• בהתקף חריף: נוגדי דלקת לא סטרואידיים, קולכיצין או סטרואידים (בכדורים או בהזרקה למפרק). רצוי להתחיל טיפול מוקדם ככל האפשר מתחילת ההתקף.
• טיפול מונע להורדת רמת החומצה האורית בדם, כמו אלופורינול או פבוקסוסטט, למי שסובל מהתקפים חוזרים, מגושי טופי או מאבנים בכליות. היעד המקובל הוא רמה מתחת ל-6 מ"ג לדציליטר. זהו טיפול ארוך טווח, ואין להפסיק אותו בזמן התקף.
• בחודשים הראשונים של הטיפול המונע ניתן בדרך כלל גם קולכיצין במינון נמוך, כדי למנוע התקפים.
• התאמות באורח החיים: הפחתת בשר אדום, איברים פנימיים ופירות ים, הימנעות מבירה וממשקאות ממותקים בפרוקטוז, שתייה מספקת של מים וירידה במשקל במקרה הצורך. שינוי התזונה לבדו אינו מספיק בדרך כלל לאיזון המחלה.

מתי צריך לפנות לבדיקה דחופה?

יש לפנות לבדיקה דחופה כאשר מופיעים סימנים לדלקת מפרקים זיהומית: מפרק חם, נפוח וכואב מאוד שהופיע בפתאומיות, במיוחד בשילוב עם חום. מדובר במצב חירום רפואי המחייב טיפול מהיר באנטיביוטיקה לווריד וניקוז המפרק. גם כשנראה שמדובר בהתקף גאוט, אם הוא מלווה בחום או שזהו ההתקף הראשון, חשוב לשלול זיהום.

גם במצבים של דלקת מפרקים מאובחנת, יש לפנות לרופא בדחיפות במקרים הבאים:

• חום, במיוחד אצל מי שמקבל תרופות המדכאות את מערכת החיסון (כמו סטרואידים, מתוטרקסט או תרופות ביולוגיות), משום שאצלם זיהום עלול להתפתח במהירות ולעיתים עם תסמינים מעטים.
• עין אדומה וכואבת, רגישות לאור או טשטוש ראייה.
• קוצר נשימה או כאב בחזה.
• חולשה, נימול או ירידה בתחושה בידיים או ברגליים, במיוחד בשילוב עם כאב צוואר.

תזונה בדלקת מפרקים

מה מומלץ לאכול כשיש דלקת פרקים?

אין "דיאטה" שמרפאת דלקת מפרקים, אך תזונה מאוזנת יכולה לתמוך בבריאות הכללית ולסייע בשמירה על משקל תקין, שהיא גורם חשוב במיוחד בדלקת מפרקים ניוונית של הברכיים והירכיים. תזונה בסגנון ים תיכוני, העשירה בירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים, שמן זית, אגוזים ודגים, נחשבת להמלצה סבירה, ויש עדויות מחקריות מוגבלות לכך שהיא עשויה להפחית מעט את התסמינים בחלק מהמטופלים.

מה אסור לאכול בדלקת פרקים?

ברוב סוגי דלקת המפרקים אין מזון שאסור לחלוטין, אך מומלץ להפחית מזון מעובד ומטוגן, סוכר ומשקאות ממותקים. בגאוט ההמלצות ספציפיות יותר: כדאי להפחית בשר אדום, איברים פנימיים, פירות ים, בירה ומשקאות ממותקים בפרוקטוז, שמעלים את רמת החומצה האורית. מי שמטופל בתרופות מסוימות, כמו מתוטרקסט, צריך להגביל מאוד את צריכת האלכוהול.

שיבולת שועל דלקת פרקים: שיבולת שועל עשירה בסיבים תזונתיים. מחקרים מצאו קשר בין תזונה עשירה בסיבים לבין רמות נמוכות יותר של סמני דלקת בדם, אך אין עדות לכך ששיבולת שועל לבדה משפרת את מהלך מחלת המפרקים. היא בהחלט יכולה להיות חלק מתפריט בריא.

מגנזיום דלקת פרקים: מגנזיום הוא מינרל חיוני לתפקוד תקין של השרירים, העצבים והעצמות, ונמצא באופן טבעי בירקות ירוקים, באגוזים, בזרעים ובקטניות. אין עדות מחקרית מספקת לכך שתוסף מגנזיום משפר דלקת מפרקים. לכן מומלץ להקפיד על צריכה מספקת מהתזונה, ולשקול תוסף רק בהתייעצות עם רופא.

דלקת מפרקים וביטוח לאומי

דלקת מפרקים אחוזי נכות

בביטוח הלאומי חשוב להבחין בין שני מושגים. אחוזי נכות רפואית נקבעים בוועדה רפואית, על פי רשימת הליקויים שבתקנות, בהתאם לחומרת המחלה, למפרקים המעורבים, להגבלת התנועה ולמעורבות איברים נוספים. בנפרד, לצורך קצבת נכות כללית, נבחנת גם מידת אי-הכושר לעבוד ולהשתכר. נדרשת עמידה בשני התנאים.

דלקת מפרקים שגרונית ביטוח לאומי

אחוזי הנכות הרפואית בדלקת מפרקים שגרונית נקבעים לפי מספר המפרקים המעורבים, מידת ההגבלה התפקודית, תדירות ההתלקחויות ומעורבות איברים פנימיים. הזכאות לקצבת נכות כללית תלויה גם בשאלה אם המחלה פוגעת ביכולת לעבוד ולהשתכר.

דלקת מפרקים פסוריאטית אחוזי נכות

הוועדה הרפואית תבחן את המעורבות המפרקית ואת נגעי העור הפסוריאטיים, ועשויה לקבוע אחוזי נכות נפרדים לכל אחד מהם, שמשוקללים יחד לנכות כוללת.

דלקת מפרקים מחלת מקצוע

דלקת מפרקים עשויה להיות מוכרת בביטוח הלאומי כפגיעה בעבודה במקרים שבהם ניתן להוכיח קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הופעת המחלה או החמרתה. לרוב ההכרה נעשית לפי עיקרון ה"מיקרוטראומה", כלומר פגיעות זעירות וחוזרות במפרק מתנועות חוזרניות בעבודה, למשל בדלקת מפרקים ניוונית בברכיים אצל מי שעובד שנים רבות בכריעה. ההכרה אינה מותנית בכך שהאדם אינו יכול לעבוד עוד. התנאים המדויקים משתנים, ולכן מומלץ להיוועץ בגורם מקצועי בתחום זכויות רפואיות.

שאלות נפוצות על דלקת מפרקים

איך מזהים דלקת מפרקים?

הסימנים הנפוצים לדלקת מפרקים הם כאב, נפיחות, חום מקומי ונוקשות במפרקים. בדלקות מפרקים דלקתיות, כמו שגרונית, הנוקשות בולטת בעיקר בבוקר ונמשכת יותר מחצי שעה. בדלקת ניוונית הכאב מחמיר בדרך כלל במאמץ. ייתכנו גם הגבלה בטווחי התנועה ותסמינים כלליים כמו עייפות וירידה במשקל.

איך מאבחנים דלקת מפרקים?

לרוב הבירור מתחיל אצל רופא המשפחה. כשיש חשד למחלה דלקתית, הבירור ממשיך אצל ראומטולוג, ובבעיות מבניות או ניווניות לעיתים אצל אורתופד. האבחון מתבסס על תשאול ובדיקה גופנית, בדרך כלל בשילוב בדיקות דם, בדיקות הדמיה, ולעיתים ניקור של המפרק לבדיקת הנוזל הסינוביאלי.

האם דלקת מפרקים היא מחלה כרונית?

רוב סוגי דלקות המפרקים, כולל דלקת שגרונית, ניוונית, פסוריאטית ודלקת חוליות מקשחת, הן מחלות כרוניות שמלוות את המטופל שנים רבות ולעיתים כל חייו. לעומת זאת, דלקת מפרקים זיהומית, דלקת מפרקים תגובתית ודלקת מפרקים נגיפית הן לרוב מצבים חריפים שחולפים עם טיפול או מעצמם. גם מחלות כרוניות יכולות להתבטא בהתקפים חריפים, כמו בגאוט.

איך לטפל בארטריטיס?

הטיפול צריך להיות מותאם לאבחנה הספציפית. הוא כולל לרוב שילוב של משככי כאבים ונוגדי דלקת, ובמחלות דלקתיות ואוטואימוניות גם תרופות המשנות את מהלך המחלה, כולל תרופות ביולוגיות. לרוב מומלץ לשלב פיזיותרפיה, פעילות גופנית מותאמת, שמירה על משקל תקין ותזונה מאוזנת.

האם דלקת מפרקים שגרונית מסוכנת?

דלקת מפרקים שגרונית עלולה להיות מסוכנת, בעיקר כאשר אינה מאובחנת ומטופלת בזמן. ככל שהמחלה פעילה זמן רב יותר, עלול להיגרם נזק מבני קשה למפרקים, עד להרס שלהם. בנוסף, היא עלולה לערב איברים אחרים כמו הריאות, העיניים וכלי הדם, והיא מעלה את הסיכון למחלות לב. עם טיפול מוקדם ומעקב סדיר, רוב המטופלים מגיעים היום לשליטה טובה במחלה.

האם דלקת מפרקים ניוונית יכולה להחמיר?

דלקת מפרקים ניוונית נוטה להתקדם לאט עם השנים, אך קצב ההתקדמות משתנה מאוד מאדם לאדם. אצל חלק מהאנשים המצב נשאר יציב שנים רבות. ירידה במשקל, פעילות גופנית מותאמת וחיזוק השרירים סביב המפרק יכולים להקל על התסמינים ולשמור על התפקוד.

האם דלקת מפרקים עוברת?

מחלות המפרקים הכרוניות אינן חולפות מעצמן, אך במקרים רבים ניתן לאזן אותן היטב ולהגיע להפוגה ממושכת, ללא תסמינים שפוגעים משמעותית באיכות החיים. בגאוט, טיפול עקבי להורדת החומצה האורית יכול להפסיק את ההתקפים כמעט לחלוטין. דלקת מפרקים זיהומית מחלימה בדרך כלל עם טיפול אנטיביוטי וניקוז מהירים, אף שלעיתים נותר נזק במפרק. דלקת מפרקים תגובתית חולפת לרוב מעצמה בתוך כמה חודשים. אנטיביוטיקה מטפלת בזיהום שגרם לה, אך בדרך כלל אינה מקצרת את דלקת המפרקים עצמה.

האם דלקת מפרקים היא מחלה אוטואימונית?

חלק מדלקות המפרקים הן מחלות אוטואימוניות או מחלות שמקורן בפעילות לא תקינה של מערכת החיסון. ביניהן דלקת מפרקים שגרונית, דלקת מפרקים פסוריאטית, דלקת חוליות מקשחת ודלקת מפרקים בזאבת (לופוס). במחלות אלה מערכת החיסון תוקפת בטעות רקמות בריאות בגוף. לעומת זאת, דלקת מפרקים ניוונית, גאוט ודלקת מפרקים זיהומית אינן מחלות אוטואימוניות.

כמה אחוזי נכות מקבלים על דלקת מפרקים?

אחוזי הנכות נקבעים בכל מקרה לגופו בוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לפי התקנות ובהתאם לחומרת המחלה, למפרקים המעורבים ולהגבלה התפקודית. הזכאות לקצבת נכות כללית תלויה גם בבחינה נפרדת של הפגיעה בכושר העבודה וההשתכרות.

האם אלכוהול משפיע על דלקת מפרקים?

כן. אלכוהול, ובמיוחד בירה, מעלה את רמת החומצה האורית בדם ועלול לעורר התקפי גאוט. בנוסף, הוא עלול להגביר תופעות לוואי של חלק מהתרופות: בשילוב עם מתוטרקסט הוא מגביר את הסיכון לפגיעה בכבד, ובשילוב עם נוגדי דלקת לא סטרואידיים הוא מגביר את הסיכון לדימום בקיבה. לכן מומלץ להגביל את צריכת האלכוהול, ולהתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הכמות המותרת בהתאם לטיפול.

המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי.

מאמר זה נכתב ע"י פרופ' שחף שיבר, ראומטולוגית מומחית.