''עד היכן מגעת דאגתו ואכפתיותו של רופא למטופליו?
ד"ר רוזנברג הינה רופאה מנתחת פלסטית בעלת מוניטין בינלאומי. היא ידועה כבעלת "ידי זהב" , המבצעת ניתוחים לא רק בדייקנות המירבית, אלא גם עם התוצאות הטובות ביותר. אולם מעבר למומחיותה ומיומנתה בעבודתה עם איזמל המנתחים, היא מצטיינת, מעל ומעבר לרבים אחרים, ביחסה האנושי למטופליה, בהפגינה אליהם אכפתיות ואמפטיה אמיתית. בעוד שלפעמים קורה, שרופא שזמנו יקר לו, יכול, בעת בדיקה שלאחר הניתוח, למשוך חוט שנשאר בתפר על העור בחוסר עדינות, מתוך ידיעה שהכאב הנגרם עקב כך נמשך אך לאלפית השניה בלבד, לא כך ד"ר רוזנברג. היא תטפל בחולה לאט,בעדינות ובסבלנות אין קץ, בלי להתחשב בזמן הכרוך בכך, מתוך שאיפה למנוע כל כאב, ולו אך לאלפית השניה, ממטופליה. ושוב, בשונה מרבים לחבריה למקצוע, אין היא מתהדרת ביחס של התנשאות כלפי החולה. אין זה נדיר לשמוע אותה, לאחר יום ארוך ומתיש בחדר הניתוח, כשהיא פונה אל המטופלים, ובאופן הטבעי והידידותי ביותר אומרת: "תיכנסו לרכב, אני "אקפיץ" אתכם הביתה".
הגב' רונה הריס, קלינאית תקשורת פעילה ונמרצת בשנות הששים המאוחרות לחייה, נזקקה לניתוח פלסטי בעפעף העליון של העין – מקום רגיש ביותר. היא ערכה בירורים מקיפים מי יוכל לבצע את הניתוח על הצד הטוב ביותר, והתרשמה מהשבחים ששמעה על ניסיונה ומיומנתה של ד"ר רוזנברג. היא ביקשה גם להתייעץ עם הרופאה באם ניתן להסיר את "כתם הגיל" שהופיע לאחרונה ברקה השמאלית בפניה. הרופאה הסבירה כי אכן ניתן לעשות זאת בטיפול פשוט למדי, אך יידעה את הגב' הריס שיהיו חייבים לשלוח מדגם מהתאים לבדיקת ביופסיה.
בדיקת הביופסיה חזרה חיובית: מחלת באוון.
מחלת באוון הינה סוג מוקדם של סרטן עור בלתי סופני הניתן לטיפול קל ופשוט. עם זאת, יש להסיר את התאים החולים מהפנים. ד"ר רוזנברג הפנתה את הגב' הריס אל אחד מטובי רופאי העור להמשך הטיפול.
אולם לפני שהגב' הריס הספיקה לקבוע תור אצל רופא העור, פרצה מגיפת הקורונה, והרופא, כמו רבים מחבריו למקצוע, נאלץ לסגור באופן זמני את מרפאתו. הגב' הריס לא נלחצה מכך. אחרי הכל, מחלת באוון אינה סופנית ואינה מצריכה טיפול דחוף. היא החליטה לחזור ולטפל בנושא עם שכוך המגיפה.
מה רבה היתה תדהמתה של הגב' הריס בשומעה את קולה של הד"ר רוזנברג בטלפון לאחר מספר שבועות. "האם הצלחת לקבוע תור אצל רופא העור?" שאלה ד"ר רוזנברג, כשנימת דאגה בקולה. גב' הריס משכה בכתפיה והשיבה בשלילה, והוסיפה בצחוק: "ד"ר רוזנברג, אני כלל אינני מודאגת מכך, אז את בודאי אינך צריכה להיות מודאגת מכך!" ד"ר רוזנברג הצטרפה לצחוקה ואמרה בפשטות: "אני דואגת לך."